דרשת שבת הגדול · פרק כ״ב, י״ג

וכנגד זה תקנו חכמים ארבעה כוסות, שנים לפני סעודה ושנים אחר הסעודה. והשנים שתקנו לפני הסעודה, היינו על שם שנים שהיו לפני הגאולה, דהיינו חולי* ובית אסורים. ושנים לאחר הסעודה, על שם שנים שהיו לאחר הגאולה, דהיינו ים ומדבר. והכי אמרינן בפרק ערבי פסחים (פסחים קח.), כי שנים שהם לפני סעודה הם קודם הגאולה, כי הגאולה הוא כאשר אומרים "ברוך אתה ה' גאל ישראל" (פסחים קטז:), ושנים שהם לאחר הסעודה הם אחר הגאולה. ואל יקשה, כי כאשר שותין בליל פסח ארבע כוסות, הרי עדיין לא היו אלו שנים שהיו אחר הגאולה. כי זה לא יקשה לך, כי כאשר גאל אותם ממצרים, גאל אותם ולקחם לו לעם בענין זה שיהיו נגאלים מכל ארבעה דברים אשר אמרנו. ואם לא כן, לא היה צריך הכתוב לומר (שמות יג, יח) "ויסב אלקים את העם דרך המדבר וגו'", ולא היה צריך לומר רק (שם פסוק יז) "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם [העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה]". אבל הכתוב בא לומר כי עדיין לא היו קונים האמונה שיגאל השם יתברך אותם מכל צרה, ולפיכך אם יראו מלחמה ישובו מצרימה. ולפיכך "ויסב אלקים וגו'", ואז יקנו אמונה שלמה. ולפיכך בליל היציאה, שגאל את ישראל, שותין ארבע כוסות, כי הגאולה הזאת שיהיה אלקיהם, ולגאול אותם מכל צרה אשר נכללו בארבעה דברים מחולקים, אשר אין זה כמו זה, כמו שהתבאר למעלה, ולכך ראוי לתקן ארבע כוסות בלילה זה.