דרשת שבת הגדול · פרק כ״ב, י״ב

ועוד, כי בודאי אצל האדם היחיד נקרא שהוא חולה כאשר כבר התחיל החולי בו, אז נקרא שהוא חולה. אבל אצל רבים, כאשר הוא מכה וחולי של רבים, כאשר כבר התחיל החולי ברבים, כמו שהיה אצל המצריים, שכבר באה המכה והחולי עליהם, אבל ישראל נצולו, וזהו חולה שנתרפא, כי כבר התחיל המכה של רבים, והוסרה המכה מהם. ועוד, כי בודאי תשושי כח היו במצרים, כאשר היו משעבדים בהם בפרך עבודה המשברת את כחם, ואין לך חולי יותר מזה. אבל אין צריך, כי על כל פנים כתיב "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך". וכאשר גאלם משנים, רצה השם יתברך שיהיו נגאלין מכל ארבעה שצריכים להודות. וזה שכתוב (שמות יג, יח) "ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף", ולגאול אותם מן המדבר, ומן הים, עד שהיו נגאלים מכל ארבעה דברים שצריכים להודות.