וגם גאלם מן החולי, וזה כאשר הביא השם יתברך המכות על המצריים, וישראל היו נצולים מן החולי הזה, דבר זה נחשב כמו חולה* ונתרפא, שכן כתיב (שמות טו, כו) "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך", ומדאמר "אני ה' רופאך" מזה נלמד כי היו ישראל נחשבים חולים. ורש"י ז"ל (שם) פירש מה שפירש. אבל אני אומר, וכך ראוי לומר, כי במצרים כאשר היה מכת שחין, וכן שאר מכות שהיו במצרים, והציל את ישראל מהם, הרי דבר זה נקרא רפואה לגמרי, כמו שנקרא רפואה כאשר החולי בא על האדם ונתרפא, נקרא דבר זה רפואה, כך נקרא רפואה גם כן דבר זה שהמכות היו בעולם, וישראל נצלו מן המכות שהיו בעולם. ואין דומה לְדֶבֶר שרגיל להיות בעולם, כי הרבה שנצולים, ואין הכל מתים בַּדֶּבֶר. אבל המכות באו על הכל, ולא נשאר אחד, וישראל ניצלו, דבר [זה]* נקרא לגמרי שנתרפאו. וזה "כי אני ה' רופאך", כמו שאר חולה השם יתברך נותן לו כח לדחות החולי, כך נתן השם יתברך אל ישראל כח לדחות החולי, שלא יקבלו החולי. ולפי זה "כי אני ה' רופאך" כמשמעו, שנתן להם כח לדחות מהם החולי, שלא יקבלו אותו, ודבר זה רפואה ממש. ולפיכך חולים היו ישראל, וניצלו.
דרשת שבת הגדול · פרק כ״ב, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.