דרשת שבת הגדול · פרק כ״א, ב׳

פירוש זה, כי השירה שאמרו על הים, מפני שנס הים הוא האחרון בנסים שעשה להם השם יתברך, והשירה שאמרו על הים מורה על המדרגה העליונה שאפשר להכיר השם יתברך, ולכך אמרו על הים "זה אלי ואנוהו", כלומר כי בזה יוכר אמתתו, כי לשון "זה" משמש על דבר ברור וניכר. ועל זה אמר כי קרבן נשיאים, שהיו עובדים השם יתברך בקרבנות מיוחדים לנשיאים במה שהם נשיאים, כי כבר ביארנו כי הקרבנות מיוחדים כפי מה שהוא המקריב, ובודאי אלו קרבנות היו ראויים ומיוחדים לנשיאים במה שהם נשיאים של ישראל. והרי ישראל כתיב בהם (דברים כח, א) "ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ", והנשיאים הם עוד על ישראל, ובפרט ישראל אשר יצאו ממצרים, שהם היו תחלה וראשונה, ונמצא כי קרבנות הנשיאים במה שהם התחלה, מורה קרבן עבודתם על השם יתברך, שהוא התחלת הכל, ובזה יוכר אמתתו. וזה שאמר הכתוב אצל קרבן נשיאים לשון "זה" אצל כל אחד ואחד מן הנשיאים, כי קרבן שלהם מיוחד יותר מכל במה שהיה קרבן שלהם מורה על אמתת השם יתברך.