דרשת שבת הגדול · פרק כ׳, ב׳

ויש לשאול*, וכי בשביל שכתוב מהאוכל יצא מאכל על ענין שמשון דרש הכתוב זה על אהרן, דמה ענין הכתוב לאהרן. ועוד, מה ענין* בכאן מה שעשה שמשון כאשר היה רוח הקודש שורה על שמשון. אבל המדרש הזה בא לבאר שהיה קרבן אהרן קדוש לגמרי, ולכך לא היה נאכל להדיוט, רק לגבוה. ומביא הכתוב (שופטים יד, יד) "מהאוכל יצא מאכל", דודאי קשה מה שהכתוב מספר ענין החידה, ולא היה צריך לפרש ענין החידה ולהאריך בזה. רק כי הכל היה רמז לשמשון, וזה שאמר ש"היה מתמה שמשון אריה אוכל כל החיות וכו'", ומה תמיה הוא זה, ולא היה זה נס כלל, כי דרך דבורים להיות בכל מקום. אבל ענין זה, כי הקרה השם יתברך שיהיה סימן אליו שינצח אויביו, כי מה שהרג הארי (שופטים יד, ה-ו) אין זה ראיה ברורה כל כך, כי אולי מקרה קרה* הוא. אך כאשר (שופטים יד, יד) "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק", הראה לו הקב"ה סימן. וזה כי האדמה מוציאה כל אוכל, והאדמה היא נעבדת מכל שעובדין אותה. וכאשר מהאוכל* יצא מאכל*, הראה לו השם יתברך כי הארי, שהוא יותר בכח מכל חיות האדמה, ואין יותר חזק כמו הארי, והוא נחשב כמו אדמה נעבדת אל שמשון, ויצא מאכל מן הארי. וזה רמז כי שמשון יש בו כח אלקי, ולכך הארי, שהוא יותר חזק, נחשב אצלו אדמה חמרית. כי האדמה בשביל שהיא אדמה חמרית, מוציאה מאכל, כאשר ידוע. ולפיכך אמר "ומעז יצא מתוק", שהיה מהפך השם יתברך אל שמשון העז למתוק, וכל זה מפני שכחו* של שמשון כח שלו אלקי. והיינו שמפרש קודם כי היה רוח הקודש שורה עליו.