ובמדרש בפרשה זאת (ויק"ר ח, ב), "זה קרבן אהרן" (ויקרא ו, יג), זה שאמר הכתוב (שופטים יד, יד) "ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל", אמר רבי שמואל בבר נחמן, כיון שהתחיל רוח הקודש לקשקש* בשמשון, בג' מקומות התחיל, שנאמר (שופטים יג, כה) "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול". מהו "בין צרעה ובין אשתאול", אמר רבי שמואל בר נחמן, מלמד שנטל שני הרים והקישן זה לזה, כאדם שנוטל שני צרורות ומקישן זה לזה. רבי יהודה אומר, בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו, היה פוסע פסיעה אחת כמצרעה ועד אשתאול. רב נחמן אמר, בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו, שערותיו עומדות, והיו מקישות זו לזו כזוג, וקולן הולך* כמצרעה ועד אשתאול. כשהוא יורד לתמנת, (שופטים יד, ה) "וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה", (שם פסוק יט) "ותצלח עליו רוח ה' וירד אשקלון וגו'", (שופטים טו, יד) "בא עד לחי וגו'". כשהוא חוזר מתמנתה אמר אלך ואראה את מפלת האריה, שנאמר (שופטים יד, ח-ט) "וישב וגו'* וירדהו אל כפיו", והיה שמשון תמה בלבו ואמר, אריה אוכל כל החיות, ועכשיו יצא ממנו מאכל. כך אהרן אוכל כל הקרבנות, ועכשיו יצא ממנו קרבן. איזה, (ויקרא ו, יג) "זה קרבן אהרן ובניו", עד כאן.
דרשת שבת הגדול · פרק כ׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.