ובאולי יאמר, הנה צריך כאשר פודה הקדש להוסיף חומש, שלא יהיה נראה כאילו נהנה מן ההקדש. שכיון שפודה אותו, הוא רוצה וחפץ בו, ואם לא יפדה אלא בשוה, הרי הוא נהנה מן ההקדש. בודאי האדם מוסיף חומש, כי יותר נחשב שבח וקלוס האדם מן שאר נבראים התחתונים, מפני שהאדם בעל שכל מכיר את בוראו. והרי כי האדם יותר חומש, וזה כי הפשוטים, שהם ד' יסודות, הם אחד. המורכבים הדוממים, הם שנים. צמחים, הם שלשה. בעלי חיים בלתי מדברים, ארבעה. האדם, הוא חמשה. נמצא כי* האדם יש לו יותר מן החשוב אשר הוא תחתיו חלק חמישי, והרי האדם מוסיף חומש בקילוס שלו.
דרשת שבת הגדול · פרק ב׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.