וכל בריאה נראה בה שבח מיוחד, מפני שאין זה כזה, ומכל אחד יש לו שבח מיוחד, כאשר יתבונן האדם בבריאה שברא אותם. ולפיכך במזמור (תהלים פרק קמח) "הללוהו כל מלאכיו", שבו מזכיר כי כל הנבראים נותנים שבח אל השם יתברך, ומזכיר הפסוק זה אחר זה כל מין בפני עצמו, מפני שכל אחד נותן קילוס מיוחד. כי הקילוס שיש להקב"ה מן המלכים (תהלים קמח, יא), כאשר עם מלכותו מכניע עצמו לפני השם יתברך ועושה רצונו, ובזה יתקלס שמו הגדול. וקלוס לאומים גם כן (שם), המלכות בכללה מקבלים מלכות השם יתברך. וכן השרים גם כן (שם), כאשר שררתם לשם שמים, אינו גוזל ואינו חומס, כמו שדרך השרים. וקלוס* השופטים (שם), כאשר יראים השם במשפט, זה קלוס שמו הגדול. ולפיכך אמר (שם) "מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ". וקלוס בחורים כאשר אינם חוטאים, וגוברים על יצרם.
דרשת שבת הגדול · פרק ב׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.