וקאמר בגמרא (ברכות לה.), מאי תקנתיה, אמר רבא, ילך אצל תלמיד חכם וילמדנו ברכות. וקשיא, מאי חדוש בא לאשמועינן, כל אדם יודע זה שאם ילך אצל תלמיד חכם ילמד אותו ברכות, ומאי אשמועינן בזה. אבל רצה לומר שלא יאמר האדם מתבייש אני לילך אצל תלמיד חכם ללמוד ברכות, כי חשוב אני, או עשיר אני, ואיך אלך אצל תלמיד חכם ללמוד ברכות. ועל זה אמר כי בודאי ילך, כי איך יקפיד על כבודו, והרי השם יתברך בראו לכבודו, ולדבר זה נברא. ואם יאכל בלא ברכה, ממעט כבוד המקום, שהנבראים הם לכבודו, והוא יקח אותם. ולפיכך אל יהיה חס על כבודו נגד כבוד המקום, רק ילך אצל תלמיד חכם וילמד* ברכות.
דרשת שבת הגדול · פרק ב׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.