והנה תמצא במנחת סוטה, שהיתה נוטה אחר החמרי, שעשתה מעשה בהמה (סוטה יד.), אמרה תורה שתהיה של שעורים (במדבר ה, טו), לא סולת נקי, כפי מה שעשתה, שהיתה נמשכת אחר החמרי, ולכך כתיב (שם) "לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה", כי נמשכה אחר החמרי ואחר הבהמה, שאין לה אלו שנים. וזהו שדרשו ז"ל (במדב"ר ט, יג), והביאו רש"י ז"ל (במדבר ה, טו), "ולא יתן עליו לבונה", כי האמהות נקראו "לבונה", כדכתיב (שיה"ש ד, ו) "ואל גבעת הלבונה", והיא פרשה מדרכיהן, לכך לא יתן עליו לבונה, על שם המעשים הזכים כמו לבונה. והיו בשביל זה בעלי שם טוב מריחים כמו לבונה. ועוד יש בלבונה זכה דבר עמוק מאד מאד.
דרשת שבת הגדול · פרק י״ט, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.