אמנם כאשר נשרף העולה ונעשית דשן, ומצד שהאדם מסולק מן עבות החומר, כי הדשן הוא דבר דק, ומורה זה על דקות בלבד. ומצד הזה האדם* אל השם יתברך, כמו שבארנו זה בכמה מקומות, כאשר יסלק עבות החמרי, האדם הוא אל השם יתברך. ולפיכך העולה כאשר נעשית דשן לגמרי, כתיב (ויקרא ו, ג) "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו וגו'". וזה כמו שאמרנו למעלה, כי אלו שני בגדים הם סלוק הגוף, שהם מכסים הגוף והבשר עד שאינו נמצא. ולכך כתיב גם כן "מדו בד", שיש לבעל המדה הזאת התפשטות מן עבות החמרי, ולכך ילבש "מדו בד", כמו שהתבאר למעלה. ואז (ויקרא ו, ג) "והרים הדשן", כי מתעלה כאשר מסלק האדם הגוף העב, והגוף מתעלה אל השם יתברך, ונשאר זך מן עבות הגוף.
דרשת שבת הגדול · פרק י״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.