ואמר (ויקרא ו, ב) "היא העולה על מוקדה כל הלילה עד הבקר", שיהיה קאי על זה "ולבש הכהן וגו' והרים את הדשן". כי הלילה נחשב העדר כמו שאמרנו, ואילו מי שמסיר גבהותו ונעשה דשן, יש לו קיום ביותר, וכמו שאמרו* (סנהדרין יד.) הוי קבל וקיים. ואילו אצל מלכות* אמרו (פסחים פז.) אוי לרבנות שקוברת בעליה. ולכך כתיב אצלו "עד הבקר והרים את הדשן".
דרשת שבת הגדול · פרק י״ח, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.