ומפני כי מי שהוא שפל כמו דשן הוא מסולק מן הגשמות*, כי משה לא זכה אל התורה השכלית רק בשביל שהיה משפיל עצמו, כמו שנתבאר למעלה. ולכך אמר (ויקרא ו, ג) "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו", כי אלו שני בגדים, דהיינו הכתונת וכן המכנסים, מכסים את הגוף ומסלקים אותו עד שאינו נראה. כי אל הדשן, שכבר נסתלק הגוף, ראוי ללבוש אלו שני בגדים. ואמר "מדו בד", כי כאשר מסולק מן ההרכבה ונעשה דשן, כי זהו סלוק ההרכבה, ואל עבודה זאת ראוי מלבוש בד, כי הבד הוא הפשתן, ונקרא "בד" שעולה בד בבד, ואין בו הרכבה כלל, רק הוא פשוט. לאפוקי הצמר, שהוא* מסובך תמיד, והוא הפך הפשתן. ולכך אל עבודה זאת, שהוא הדשן, שהוא מסולק מן ההרכבה ונעשה דשן פשוט, כתיב "מדו בד". ואמר "מדו" שתהא כמדתו, כי הדבר הפשוט אין בו תוספות, כי התוספות הוא הרכבה, אבל "מדו בד" הוא הפשיטות הגמור, והוא ראוי אל עבודת הדשן הפשוט הגמור, והבן זה. ובארנו זה במקום אחר באריכות.
דרשת שבת הגדול · פרק י״ח, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.