דרשת שבת הגדול · פרק י״ז, י״א

רצה לומר, כי הקרבן הוא הכנעה, ואינו עיקר העבודה. אבל לעתיד לבא כאשר תיטיב ברצונך את ציון ותבנה את חומות ירושלים, אז יסולק היצר הרע, ואז יעלו* על מזבחך פרים. שבכל כחו יעבוד האדם את בוראו, וזה שנאמר (תהלים נא, כא) "אז יעלו על מזבחך פרים", דהיינו שבכל כחם יהיו עובדים השם יתברך, ו"אז יעלו על מזבחך פרים", רצה לומר לא רוח נשברה בלבד, כי אין דבר יותר בעל כח כמו השור, דכתיב (משלי יד, ד) "ורב תבואות בכח שור", כלומר כל כחות שלו יהיה מקריב אל השם יתברך. וזה שאמר גם כן (חולין ס.) "שור שהקריב אדם הראשון", שרצה לומר שהקריב כחו אל השם יתברך, והוא השור שהקריב אדם הראשון. והיה לו קרן אחד במצחו (שם), כי כאשר עשה תשובה לא היה כמו שהיה בראשונה, שהיה נמשך בכל כחו אחר התאוה ואחר הדברים שהם חמדת הלב. וכאשר עשה תשובה היה נמשך בכל כחו אחר הקרן האחד, שהוא קרן השכלי, אשר הוא מבטל שתי הקרנות האחרים. וכן מה שאמר (שם) שהשור שהקריב אדם הראשון היו קרניו קודם לפרסותיו, כי מן הקרן הזה האדם בא אל השפלות יותר, כמו שאמרנו, וזהו שהיה מקריב אדם הראשון, כי ראוי היה להביא קרבן הנבחר, שהוא כח שלו. וזהו "העולה היא העולה" שתי פעמים, שמרמז לך על שני קרנות שמהם בא הרהור החטא.