אמנם נראה כי קרבן אדם הראשון, רצה לומר שהיה מקריב כחותיו שלו אל השם יתברך, כמו שראוי שיהיה מקריב כל בעל תשובה כחות שלו אל הקב"ה. וכמו שאמר הכתוב (תהלים נא, יט-כא) "זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, [אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל] אז יעלו על מזבחך פרים". ובמדרש (ילקו"ש ח"ב רמז תשסז) "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה", אמר רבי אלכסנדרי, הדיוט זה אם משתמש בכלי שבור, גנאי הוא לו. אבל הקב"ה, כל כלי תשמישו נשברים* הם, שנאמר* (תהלים לד, יט) "קרוב ה' לנשברי לב", (תהלים קמז, ג) "הרופא לשבורי לב", (תהלים נא, יט) "לב נשבר ונדכה". אמר רבי אבא בר יודן, משל למלך שכבדו אוהבו בחבית של יין וכלכלה של תאנים. אמר לו המלך, זהו דורון. אמר לו, לפי שעה כבדתי אותך, אבל לכשתכנס לפלטרין שלך אתה יודע במה אכבדך. כך אמר הקב"ה למשה, (ויקרא ו, ב) "זאת תורת העולה היא העולה וגו'". אמר לפניו, רבונו של עולמים, לפי שעה כבדתיך, אבל כשתיטיב ברצונך את ציון וגו', עד כאן.
דרשת שבת הגדול · פרק י״ז, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.