דרשת שבת הגדול · פרק י״ז, ט׳

וזה שאמר גם כן אחר זה (חולין ס.), אמר רב יהודה אמר רב, שור שהקריב אדם הראשון קרניו קודמות לפרסותיו. ורצה לומר כי אינו דומה שתי קרנות, שהם עומדים בצד ימין ושמאל, אל הקרן הזה, שהוא קרן האמת. כי הקרן הזה שהוא קרן אמיתי, ועם כי הוא גבהות ורוממות באמת, הוא מביא אל השפלות. מה שאינו כך בשני הקרנות, כי מן השפלות יבא אל הגבהות. כי תחלה האדם חסר, ואחר כך יושלם, וכך נשאר, כמו כל שלימות שהוא בא בסוף. ולפיכך הפרסות, שהוא דבר השפל בבהמה, קודֵם, ואחר כך יושלם. אבל האדם שיש בו קרן האמיתי, היא החכמה, כי אז כאשר יש בו החכמה הוא משפיל עצמו בתכלית השפלות, כי יאמר "מה אני", כמו שבארנו למעלה כי עם החכמה היא הענוה והשפלות, והקרן של חכמה הוא מביא אל השפלות. וכאשר ברא השם יתברך אדם הראשון, והיה גלוי וידוע לפניו שיחטא, ברא השם יתברך אליו פר שיהיה כפרה אליו, והוא שור שיש לו קרן אחת במצחו, המורה שיהיה נמשך אחר הקרן האחד שיש לו במצחו, ולא ימשך אחר השני קרנות שבהם חטא. ודוקא שור, מפני כי השור הוא אחד מארבעה גאים, והיה מביא פר שאין לו שני קרנות, המורים על הגבהות, רק קרן אחד. והקרן הזה קודם לפרסותיו, וזהו סלוק הגבהות לגמרי, ודבר זה היה כפרתו.