דרשת שבת הגדול · פרק ט״ז, א׳

ובמדרש בפרשה זאת* (ויק"ר ז, ו), אמר רבי לוי, נימוס* קילוסים הוא שכל המתגאה אינו נידון אלא באש. דור המבול על ידי שנתגאו ואמרו (איוב כא, טו) "מה שדי כי נעבדנו וגו'" לא נדונו אלא באש, (איוב ו, יז) "בעת יזורבו נצמתו". אמר רבי יהושע בן לוי, זריבתן לחלוטין היתה, כמה דאת אמר (שם) "בחומו נדעכו ממקומם". מהו "בחומו", ברותחין. אמר רבי יוחנן, כל טפה וטפה שהיה הקב"ה מביא על דור המבול היה מרתיחה בתוך גיהנם, הדה הוא דכתיב* "בחומו נדעכו ממקומם". סדומים על ידי שנתגאו ואמרו נשכח את הרגל מבינינו, כדכתיב (איוב כח, ד) "פרץ נחל וגו'", לא נדונו אלא באש, שנאמר (בראשית יט, כד) "וה' המטיר על סדום וגו'". פרעה הרשע על ידי שנתגאה ואמר (שמות ה, ב) "מי ה' אשר אשמע בקולו" לא נדון אלא באש, (שמות ט, כד) "ויהי ברד ואש מתלקחת וגו'". סיסרא הרשע על ידי שנתגאה ולחץ את* ישראל, כמה דכתיב (שופטים ד, ג) "והוא לחץ את בני ישראל בחזקה". מהו בחזקה*, אמר רבי יצחק בחירופין ובגידופין, לא נדון אלא באש, שנאמר (שופטים ה, כ) "הכוכבים ממסילותם נלחמו וגו'". סנחריב שנתגאה ואמר (ישעיה לו, כ) "מי בכל אלהי הארצות וגו'", לא נדון אלא באש, (ישעיה י, טז) "ותחת כבודו יקד יקוד כיקיד אש". נבוכדנצר על ידי שנתגאה ואמר (דניאל ג, טו) "ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי", לא נדון אלא באש*, (שם פסוק כב) "קטיל הימון שביבא די נורא". מלכות ד' על ידי שהיא מחרפת ומגדפת ואומרת* (תהלים עג, כה) "מי לי בשמים", אינה נדונית אלא באש, (דניאל ז, יא) "חזית הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא". אבל ישראל שהם נבזים ושפלים בעולם הזה אינן מתנחמין אלא באש, שנאמר (זכריה ב, ט) "ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב".