דרשת שבת הגדול · פרק י״ד, ב׳

וכדאיתא במנחות (מד.), מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית. שמע שיש זונה אחת בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה. שיגר לה ארבע מאות זהובים וכו', עלה לישב ערום כנגדה באו ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב על גבי קרקע. אמרה לו, גפה של רומי שאין אני מניחתך* עד שתאמר לי מה מום ראית בי*. אמר לה, העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת צוה לנו וציצית שמה, וכתיב בה (במדבר טו, מא) "אני ה' אלקיכם" שתי* פעמים; אני הוא שעתיד ליפרע, אני הוא שעתיד ליתן שכר. ועכשיו נדמו עלי כארבעה עדים וכו'.