דרשת שבת הגדול · פרק י״ד, א׳

אמנם בשלשה דברים, שהם שרצים ומשקלות וציצית, הם כנגד שלש ראיות שהביאו שאין השם יתברך יודע ומשגיח בתחתונים; מצד שהם מאוסים ומשוקצים, ולכך מסולקים הם מידיעתו. והרי אין הדבר כך כאשר מְצַוֵּה בשקצים, ואם כן אין לומר כי הם מסולקים מאתו יתברך, ולפיכך מזכיר יציאת מצרים אצל שרצים. וכן מה שהיו אומרים כי התחתונים מסולקים מידיעתו מאחר שהם חלקים קטנים, כי אין ראוי שתהיה הידיעה בדברים הקטנים, לכך כתב יציאת מצרים במשקלות (ויקרא יט, לו), כי אצל משקל אפילו כחוט השערה* הקפידה תורה, כי כאשר ישקול בחסור ויתור אפילו כחוט השערה עובר בלאו, ואינו כמו גזל ואונאה שצריך פרוטה, אבל משקל כל דבר שבעולם אסור. והנה הוא יתברך משגיח על דבר קטן בתכלית הקטנות, ודבר זה סותר מה שהיו אומרים כי אין השם יתברך חשוב אצלו דברים הקטנים הפרטיים, ואין לך דבר קטן יותר מזה, אפילו כחוט השערה. ואחר כך מצות ציצית, כנגד הטענה שאמרו שהרי כצדיק כרשע, ואם היתה הידיעה בתחתונים היה משלם לרשע כרשעתו ולצדיק כצדקתו. ומפני זה כתב יציאת מצרים גבי ציצית (במדבר טו, מא), כי המצוה הזאת מורה על שכר ועונש.