וזהו שאמרו זכרונם לברכה במסכת יומא (לח.) על ענין כמו זה, שאין אדם נוגע במוכן לחבירו, כדאיתא התם גבי מעשה קטורת ולחם הפנים שהיו עושים, ונותנים להם שכר. פעם אחת רצו חכמים ליקח אומנים אחרים, ורצו למצוא בזול יותר. ואותם אומנים אחרים אף שהיו חכמים גדולים והיו יכולים לעשות לחם הפנים, רק כי היה חסר להם דבר אחד מן האומנות. וחזרו חכמים אחר הראשונים, ולא רצו לבא עד שהיו כופלין להם שכרם. ועל זה אמרו שם "מכאן אמר בן עזאי, בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, משלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא". ומאי ענין זה לזה שאמרו כאן ואין מלכות נוגעת בחברתה.
דרשת שבת הגדול · פרק י״ג, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.