ונראה מה שכתיב לשון "עמך", והוה ליה למכתב "וחי אחיך", מלמד* לך דבר מופלג, כי השם יתברך השגחתו על הנבראים, וברא את הבריאה* בחכמה נפלאה בענין זה שיהיה קיום אל הבעל חיים שיש לו אברים הרבה. וכמו שהשיב הקב"ה לאיוב, כדאיתא בפרק קמא דב"ב (טז.) כאשר היה כופר בידיעתו יתברך, והשיב לו השם יתברך כי ברא את האדם, וברא לו שערות בראשו שתהיה יניקה לכל שער ושער בפני עצמה, שאלמלי* יונקות שתים מגומא אחת, היו מחשיכות* מאור עיניו של אדם. ומכל שכן אל שאר אברים הגדולים נתן לכל אחד ואחד יניקה בפני עצמו, ודבר זה ידוע למי שעומד על חכמת היצירה. וממה שיודעים מעט היו עומדים על השגחת השם יתברך ביצירה, כמו שמבואר בדבריהם, כל שכן אם היו יודעים כל הדברים. וכלל ישראל נחשבים כמו אדם אחד, ולפיכך תמצא שקרא הסנהדרין (במדבר טו, כד) "עיני העדה", שנחשבים בדור כמו העינים. וכן המלך נחשב כמו ראש, כמו שמבואר דבר זה במקום אחר. ולפיכך היתה השגחתו שיהיה חיות לכל אבר ואבר, ויהיה יונק כל אחד משלו, ולא יהיו יונקים האחד ממה שהוא לאחר, כמו שהוא ביצירה שברא השם יתברך האברים באדם, שיהיה יונק כל אחד בפני עצמו. ואם יקח רבית ממנו, הרי נוטל פרנסתו אשר שייך לאחר. ואינו דומה כלל אל גזל ואונאה, כי כבר אמרנו כי הגזל ואונאה אינו בחיות, רק דבר זה הוא ברבית בפרט. וזה שאמר (ויקרא כה, לו) "וחי אחיך עמך", כי השם יתברך נתן לאדם פרנסה, ולא יכנס האחד תוך גבול חבירו, אחר שנתן לכל אחד ואחד חיות בפני עצמו. ולפיכך כתיב (דברים כג, כא) "לנכרי תשיך", כי דבר זה שייך בישראל, שהם כמו אדם אחד, ולא בגוי*, ולפיכך "לנכרי תשיך".
דרשת שבת הגדול · פרק י״ג, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.