דרשת שבת הגדול · פרק י״ג, א׳

ולכך כתיב יציאת מצרים גבי רבית (ויקרא כה, לח), כי דבר זה שלא יהיה נושך אחר ונוטל חיותו, מדכתיב (ויקרא כה, לו) "אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' וחי אחיך עמך". כמו שהשגיח השם יתברך על הנבראים ונתן להם פרנסתם, "כי הוא זן ומפרנס הכל" (ברכת המזון), כך השגיח שלא יטול האחד חיות האחר. כי הרבית מבטל השגחת השם יתברך, כי השגחת השם יתברך לפרנס את הכל, ואילו הרבית מבטל חיותו ופרנסתו של אדם. לכך כתיב לשון נשיכה, וזה הלשון כתיב אצל הנחש, כי הנחש נוטל החיות, גם הנוטל רבית נוטל החיות, והחיות הזה מחיותו* ופרנסתו, וזה נקרא חיות בכתוב. ואינו דומה אל גזל ואונאה, שדבר זה במשא ומתן, כי אין גזל ואונאה* משא ומתן, ולכך לא נקרא שנוטל חיות שלו, רק שגוזל ממון שלו בלבד. וכן אונאה, אף על גב שהוא במשא ומתן, כיון שאין יודע מן האונאה*, הרי דבר זה גזל וגניבה שלוקח ממונו. אבל רבית שנותן לו מדעתו, דבר זה הוא במשא ומתן של אדם, שהוא חיותו ופרנסתו, ונוטל חיותו ונושך, כמו הנחש שנושך החיות.