דרשת שבת הגדול · פרק י״ב, א׳

ומפני כי מצרים היו מסלקים השכינה לרקיע שביעי עד שלא נראה ההשגחה בעולמו כלל, ראוי שעל ידם תתברר ההשגחה בעולם. והיו הרשעים מביאים ראיות לכפירתם, שלש טענות שהרשעים טוענים בכפירה, וכנגד זה הביא הקב"ה עליהם מכות דצ"ך עד"ש באח"ב, ולפיכך נחלקו המכות לשלשה חלקים; דצ"ך, עד"ש, באח"ב. שלש טענות הראשונות אמרו*, שאין ראוי שתהיה ההשגחה בעולם הזה לפי הסברא הגוברת. שלש טענות שניות הם מן החוש, שנראה לחוש כי אין השגחה בתחתונים. ודבר זה יותר מן שלש טענות הראשונות, שהם לפי הסברא. ושלש טענות אחרונות* הם מן השכל, אשר היו רוצים להשכיל, וטעו לומר שאין ההשגחה בתחתונים. כי החוש לפעמים טועה, בפרט כמו ענין זה, כי אין לשפוט על [פי] החוש, כי לפעמים נראה האדם צדיק, ואינו צדיק. לכן הביאו עוד שלש ראיות שכליות. ובכולם טעו; הן בראיות הראשונות, שהם לפי הסברא הגוברת, והדעת הראשון. הן במה שאמרו שיש ראיה מן המוחש, וגם זה אינו. הן מה שאמרו שהוא מחויב מן השכל. ובמכה אחרונה הוכיח להם, עד שידעו שכל הטענות שקר הם, ובה יצאו ממצרים. והיה מברר ידיעת השם יתברך והשגחתו בתחתונים ביציאת מצרים.