ותשובה זאת עצמה אמרו בבבא בתרא (י.), שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, אם* אלקיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו* מפרנסן. אמר לו כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם. אמר לו, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו, וחבשו בבית האסורים, וגזר עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו. והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו, וכששמע המלך, [לא] כועס עליו. ואתם קרויים "עבדים", דכתיב (ויקרא כה, נה) "כי לי בני ישראל עבדים". אמר לו רבי עקיבא, אמשול לך משל, למה הדבר דומה, למלך שכעס על בנו, וחבשו בבית האסורים, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו. והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו, וכששמע המלך משגר לו דורון. ואנו קרוים "בנים" למקום, שנאמר (דברים יד, א) "בנים אתם לה' אלקיכם". אמר לו, אתם קרוים "בנים", ואתם קרוים "עבדים"; בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, קרוים* "בנים". ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום, קרוים "עבדים", ועכשיו* אין אתם עושים רצונו של מקום. אמר לו, הרי הוא אומר (ישעיה נח, ז) "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית", אימתי "ועניים מרודים תביא בית" בזמן הזה, וקאמר "הלא פרוס לרעב לחמך", עד כאן.
דרשת שבת הגדול · פרק י״א, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.