אמנם רבי יצחק סובר כי לכך לא הזכיר קודם צדקת אברהם, כי מה שנגלה עליו הקב"ה היה זה כמו תשובה לאברהם, שהיה מתמיה ואמר "תאמר שאין מנהיג לבירה זאת", כי ראה כי נסתלקה ההשגחה מן העולם. ודבר זה היה ביותר על ידי מצריים שהיו בימי אברהם, עד שראה הבירה דולקת לגמרי, כלומר בלתי מושגח ובלתי מסודר, כי בימי אברהם השכינה היה ברקיע שביעי, ועזב העולם הזה ונתן* אותו כאילו חס ושלום אין כאן מנהיג לבירה להציל אותה*. ונגלה עליו השם יתברך ואמר לו (בראשית יב, א) "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", כלומר כי אין ראוי להיות ההשגחה בך ובזרעך כל זמן שאתה עם הרשעים, ובפרט כאשר יש לך חבור אליהם, כגון שהם ארצו ומולדתו ובית אביו, ולכך אין השגחה בך בשביל הרשעים שהוא מתחבר אליהם. ועל זה אמר "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", זכר כאן שלש פרישות; שיש לאדם חבור אל ארצו, ואל משפחתו, ואל בית אביו, וצריך אליו שלש פרישות, שבזה נפרד לגמרי. ואמר (בראשית יב, א) "אל הארץ אשר אראך", והיא ארץ ישראל, אשר שם ההשגחה בפרט, דכתיב (דברים יא, יב) "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה". ולפיכך ארץ ישראל מיוחדת להשגחה, ואז תהיה ההשגחה בך ובזרעך.
דרשת שבת הגדול · פרק י״א, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.