אמנם התשובה לדבר זה מה* שאמר (שם פסוקים ג-ד) "ה' מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו", "אדם להבל דמה וגו'", ומה שאמר אחר כך (שם פסוק ה) "ה' הט שמיך ותרד". כי דבר זה עצמו שהשם יתברך משגיח על האדם הוא בשביל זה, כי האדם הוא "מה", ומספר "אדם" הוא "מה", ולכך השם יתברך משגיח עליו, כי הקב"ה השגחתו בפרט על השפלים, אשר הם נחשבים "מה". כמו שהוא ידוע במאמר שהוא מפורסם (מגילה לא.) "כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו". ובמסכת סוטה (ה.) "ואת דכא ושפל רוח" (ישעיה נז, טו), רב הונא ורב חסדא; חד אמר "אִתִּי דכא", וחד אמר "אני את דכא". ומסתברא כמאן דאמר "אני את דכא", שהרי השרה הקב"ה שכינתו על הר סיני, ולא גבה הר סיני למעלה. אמר רב יוסף, לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות, והשרה שכינתו על הר סיני.
דרשת שבת הגדול · פרק י׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.