עקידת יצחק · פרק צ״ח, ט׳

וכל אלו הן ענינים נאותים אמתיים ומסכימים אל כל מה שאמרנו ועלה בידינו מה שרצינו אליו מענין השררה הטבעית אמתה וטוב טעמה עד שנדע שכל עוד שנשתעבד' האומה הזאת ונכנעה לעבודת אלהים המה שריה ומלכיה הנה היתה היא העולה על ראש האומות כלן כמו שאמר בכאן ולתתך עליון על כל הגויה אשר עשה וגו'. אמנם בפרוק עול מלכות שמים מעליהם נתן שעבוד עול מלכיות על צוארם עד שיסחבום צעיריהם והפחותים והירודים שבהם והנה הם אלה דברים שימשכו זה לזה ויתחייבו מטבע ענינם בלי ספק: והוא כוונת המאמר שזכרנו ראשונה כי הנה המטרונה הביאה שני עריסין והם צדקה ומשפט והוא יתעלה הביא שני עריסין כנגדם את החסד ואת הרחמים וכל זמן שקיימ' היא את שלה הוא מקיים את שלו וכל זמן שהפסיד' את שלה הוא נוטל את שלו וכל זמן שחוזרת הוא חוזר אמנם ביאור הדברים כלן בא במאמר במה שפירש ואמר וכן אתה מוצא שאברהם אבינו נתן לבניו שני עריסין צדק ומשפט שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט אמר שבני אברהם אבינו אלה הם המצווים לשמור דרך יי' לעשות צדקה ומשפט והמקבלים עול מלכות שמים לעשות אותם מחמת מצוה אלהית כמו שאמרנו עם שהם מדות ופעולות אינושיות אי אפשר לחיות זולתם כי הצדקה היא המדה אשר בה יצדיק האדם עצמו מצד מדותיו אשר יתנהג כפי עצמו ושלמותו בעצם וראשונה והמשפט הוא הענין אשר בו יהיה עסקו בעצם וראשונה עם הזולת לשקול במאזני משפט כל מה שישא ויתן מהממונות ושאר עניני המועיל בין האנשים באופן שלא יעול לזולתו בהם. וכמו שאמרו זה כלל גדול בתורה דעלך סני לחברך לא תעביד (שבת ל"א. וב"ר פ' כ"ד) ועם שהם הכרחיות לחיי האדם הנה הם יקבלו אותם לשמור ולעשות מה שנצטוו בהם לשמור דרך אלהיהם וכמו שאמר את יי' האמרת היום להיות לך לאלהים ללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמוע בקולו כי הכל בכלל ושמרו דרך יי' לעשות צדקה ומשפט. והנה בזה אף הקדוש ברוך הוא זקף להם שני עריסין כנגדן חסד ורחמים דכתיב ושמר יי' אלהיך לך את הברית ואת החסד ונאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו'. והוא שיעלם ממדותיהם האנושיות לאלהיות וזה כשיתיישרו בהנהגתם בתורה האלהית עד שתעלה מדרגת הצדקה שאמרנו בצדקו נפשו בה אל מעלת החסד שהיא מדרגה גדולה מהיושר ונוספת על הצדק כמו שנתבאר שנתעלה החסיד על הצדיק כפי הפרסום וכמו שביארו החכם בפרק שלש עשרה מהמאמר החמישי מספר המדות זכרנוהו בפרשת וישמע שער מ"ג אלא שהחסידות אשר מצד התורה האלהית הוא מעולה ממנו בלי ספק. וכך הוא הענין בעריס השני והוא המשפט יעלה בו בהנהגה האלהית ממנו אל מדרגה גדולה ממנו והוא הרחמים שהוא קנין מעולה אלהי נתפאר בו הוא יתעלה בראש מדותיו יי' אל רחום וחנון (שמות ל״ד:ו׳) כי בשתים אלה יתנהג על אופן יותר מעולה ויותר חזק בין בהנהגת עצמו בין בעניניו עם הזולת עד שאלו המעלות התוריות ישימוהו אלהי כמו שהראשונות משימות אותו אדם והוא מה שרצה במאמר ויי' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור את כל מצותיו ולתתך עליון על כל הגוים וגו'. ולהיותך עם קדוש וגו'. כי הנה עם סגולתו הם נבדלים מכל העמים בהיות להם מדות ומעלות למעלה מהטבע האנושי והיא ודאי הרדיה והממשלה אשר להם על כל זולתם וכמו שאמר ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה וכן היו נכרים במעלתם האלהית כל הימים אשר העמידו מה שעליהם להעמיד והנה נתאמת היות מציאות השניות תלוי בראשונות במה שנמצא מהנסיון שכיון שאבדו ישראל את שלהם שנאמר הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה (עמוס ו׳:י״ב) והוא פריקות עול דרך יי' מעליהם וחשבם היות רשאין לעשות כרצונם והיו מהפכין מעשה הצדק והמשפט ללענה וראש בפני בוראם מיד נטל הקדוש ברוך הוא את שלו שנאמר אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים (ירמיהו ט״ז:ה׳). והכונה שהחמיס כגן סוכת שלומו מעליהם ולא נמצאו עוד עמם מדות אלהיות ונגלה כבודם בעיני כל האומות ונגלה קלונם בנפלם לפניהם כנפול בני עולה כי הפורק ממנו עול מלכות שמים נותנין עליו עול המלכיות כלן. ומזה יתחייב כי בהכשיר עצמן בחזרת קבלת המלכות כמו שנתנבא ציון במשפט תפדה ושביה בצדק' (ישעיהו א׳:כ״ז) גם הוא יתעלה יביא את שלו שנאמר כי ההרים ימושו וגו'. וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך יי' (שם נ"ד). ואחר שהובטח בתורה שלא תאבד המטרונה עוד את שלה כמו שאמר להלן יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה (ירמיהו נ׳:כ׳) ומשה בעצמו אמר להלן ומל יי' אלהיך את לבבך וגו' (דברים ל׳:ו׳). הנה אם כן אלו ואלו יתקשרו יחד ויעשו עטרה וינתנו בראשה של מטרונה ולא יסורו ממנה לעולם דכתיב וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ומשפט ובחסד וברחמים (הושע ב׳:כ״א). הרי שנתבאר זה המאמר על פי אלו הכתובים החמודים הבאים על שני החטיבות שאמר אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם וכו' אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם וכו' (ברכות ו'.) אמנם קדמתי זה הענין לפי מה שיראה באמת שעניני הפרשה הזאת כלם סובבים על האופנים עצמם אשר יסובב עליהם זה המאמר על דרך שפירשנוהו עם פרשת בכורים הקודמת אל הכתובים הנזכרים המדברת בטובות הזמניות ואם בפרשיות אשר אחריהם בהכרזות הר גריזים והר עיבל ופרשת הברית כלה עם ענינים אחרים נמשכים כמו שיבא בביאורן אחת לאחת אחר שאזכור הספקות הנופלות בכל אחת בפני עצמה ואתחיל מראש פרשת בכורים: