עקידת יצחק · פרק צ״ח, ח׳

הנה שבתחלה בירר מציאות הענין בשהאל יתעלה משתבח בישראל ונתן הטעם מהכתובים עצמן שהיינו עליהם כי הם עשו אותו חטיבה אחת בעולם במה שקבלו ממנו יתעלה מה שגלה את אזנם עליו באומרו שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד עד שהודו והמליכו אלהותו בכל ארבעה ענינים הכתובים בפסוק והוא ית' עשה אותם חטיבה בעבור זה למען עשה כאשר אמר דוד אליו ובקש מלפניו באומרו ומי כעמך ישראל גוי אחד בהעלותם בד' הענינים הנזכרים בכתוב ההוא כנגדם כמו שכתבנו. אמנם אחר שנתבאר שהוא יתעל' מניח תפלין בוא ואראך קשר תפלין של מטה עם תפלין של מעלה וקשר שניהם עם החטיבות האלו הנזכרות כאן על הדרך הזה אשר ביארנו. והוא כי כנגד מה שנאמר כאן את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וגומר. יש בתפילין שלנו פרשת שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד וגומר ובתפלין מארי עלמא כתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד דוגמת מה שנאמר בפסוק ויי' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר והתיחדות הארבעה ענינים הוא מבואר ממה שאמרנו. וכנגד מה שאמר הנה ללכת בדרכיו יש בתפלין שלנו פרשת והיה כי' יביאך (שמות י״ג:ט״ו) שכל עקרה על מצות פדיון בכורות וזביחתם חלף מה שהרג כל בכור בארץ מצרים כמו שחתם בה והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד וגומר ויהרוג יי' כל בכור על כן אני זובח ליי' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה והיה לאות על ידכה וגומר (שם). וזו היא באמת ההליכה בדרכיו ממש כי כמו שהוא הרג כל בכורות מצרים להושיענו מידם ואת בכורנו הציל כן ראוי שנזדרז לעשות כמוהו להפריש הבכורות ולעשות בהם את אשר יצוה אם לזבוח ואם לפדות. ולפי שכוונת הריגת הבכורות היתה לישועתנו וגאולת נפשנו יש בתפלין מארי עלמא כנגדה אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביי' וגומר (דברים ל״ג:כ״ט). גם או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי וגומר (שם ד') וכמו שנאמר על עקר הענין ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכתי כל בכור וגומר (שמות י״ב:י״ב) דוגמת מה שנאמר בפסוק ויי' האמירך ולשמור את כל מצותיו על הדרך שביארנוהו כי מטעם שהיינו שם שומרי מצותיו בדם פסח ודם מילה זכינו אל כל הכבוד ההוא כמו שבא בקבלה (יחזקאל ט״ז:ו׳) ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי. וכנגד מה שנאמר הנה לשמור חקיו מצותיו ומשפטיו יש בתפלין שלנו פרשת קדש שעקרה לזכור עבודת הפסח כמו שאמר ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה וחתם ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה (שמות י״ב:כ״ה) ומן המבואר שקרבן הפסח כלהו איתנהו ביה חקים ומצות ומשפטים כמו שנתבאר יפה במקומו שער ל"ח עיין עליו ולכך היא מכוונת יפה. ובתפלין הקב"ה בא כנגדה ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת כמו שפירשנום מתאימים ומסכימים שלש כנגד שלש יפה יפה והיא עצמה אשר תעמוד שלישית בפסוק ויי' האמירך כמין חומר. וכנגד מה שנאמר הנה ולשמוע בקולו יש בתפלין שלנו והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה וגומר ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו' (דברים י״א:י״ג) ובתפלין הקדוש ברוך הוא כנגדה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיי' אלהינו וגומר. כי בשמיעת המצות הוא קרוב אלינו ומשלים כל מאויינו כמו שאמרנו. גם ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגומר כי כל זה מכלל השמיעה וקבל שכר ובא כנגדו בפסוק ויי' האמירך ולהיות עם קדו וגומר שכבר ביארנו שאין קדושה גדולה מזו להיות נפרשין מכל העמים להתנהג על פי מצותיו אם להתיסר ואם לקבל שכר. והרי עלה הכל כהוגן ונתבארה יפה פרשה קטנה זו אשר היא גדולה בעניניה ולמדנו סוד הארבעה קשירות הבאות בד' פרשיות של תפלין שזכרנו כי הם באמת הטלת חבלי היראה ועבותות האהבה על ידינו ועל חלקת צוארינו באלו הד' ענינים שבהם יושלם עול מלכות שמים להעתיק אותנו מהפסד הדעות וקלקול המעשים ולהמשיכנו בהם אל הטוב והיושר האלהי ומן הידוע כי אשר לא יביא צוארו תחת העול המעולה הזה הוא האיש אשר לא יצלח ואשר תארוהו חז"ל קרקפתא דלא מנח תפלי ומנו אותו בכלל פושעי ישראל בגופן שגופן כלן ונשמתן נשרפת וכו' (ר"ה ט"ז:) אמנם הבאים בעול הם הנושעים. ואף שיזדמן לפעמים שינתק החבל ההוא או שיפסקו קצת מחוטיו לשעה כי אין איש אשר לא יחטא ראוי לזריז להתחזק ולחזור ולקשר אותו קשר אמיץ לא במהרה ינתק. כי על זה אמר על רב הונא יומא חד אפסיק' ליה רצועה תפלין ויתיב עלה ארבעין תעניתא כדאיתא במועד קטן (כ"ה.) ודאי פסיקת הרצוע' הוא משל נכבד וקרוב לצד פריקת עול מהמחוייב לו ולכיוצא בו לפי מעלתו אם בדעות או במעשה בדבר אחד מהרבה הנכללים בעול התפלין כמו שאמרנו ועל זה המשל עצמו אמר (סנהדרין ק"א.) שלא יחלוץ אדם תפליו בפני רבו כי הוא כנוי אל העזות והקל ראש כנגדו: