עקידת יצחק · פרק צ״ח, י׳

א ולקחת מראשית וגו'. למה תהיה כזאת מלפניו להטריח בעלי הנחלות מארץ רחוקה עם דבר מועט. ומה כל החרדה אשר זכרו חז"ל (בכורים פ"ג מ"ג) שהיו חרדים לקראתם בכל עיר ועיר אשר היו מגיעים שם גם בירושלם עצמה כמו שיבא: ב בטעם ההגדה הראשונה שצוה שיאמר הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ וגו'. ומה בא להודיעו ולא ידע ודברי הרמב"ן ז"ל ידועים: ג באומרו ולקח הכהן הטנא מידך והניחו וגומר. ואחר נאמר וענית ואמרת ארמי אובד אבי וגומר. ולמה לא יאמר כל דבריו בתחלה. ועוד מה טעם וענית: ד אומרו אחר כן והנחתו לפני ה' אלהיך והשתחוית וגו'. אחר שכבר נאמר בתחלה ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך: ה בדבור עצמו כי מה טעם אומרו ארמי אובד אבי וירד מצרימה כי באמת לפי פשט הכתוב לא בקש לבן לאבד את יעקב אבינו ולא לעשות עמו רעה אדרבא נתן לו את בנותיו ובביתו עשה עושר ונכסים וכבוד גם בצאתו ממנו לא עשה עמו מאומה רע ואף על פי שרדף אחריו לפי שנהג את בנותיו כשבויות חרב וגם כי נגנב אלהיו לסוף לא עבר את פי ה' ונתוכחו יחד ונפטרו בברית שלום וגם כי נניח שחשב לעשות עמו שום רע מה ענינו לוירד מצרימה ג"כ יכול לומר שאבימלך מלך פלשתים אבד את יצחק וירד מצרימה וכיוצא מאלו הענינים הרחוקים: ו מה שצוה לומר בוידוי מעשר כל פרטי המעשים אשר עשה ואשר לא עשה כי כאשר יעשה האדם המצוה כהוגן מה צורך שיאמר בפיו מה שעשה ממנה ומה שמנע מעשות ההפכה וזהו מה שקדם בסדר הפרשה אל הכתובים הנזכרים. ואחר זכרון הספקות נבא אל הביאור: