עקידת יצחק · פרק צ״ז, י״ב

כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה וגו'. יאמר כי יתכן על הרוב מדרך ההשגחה האלהית שכאשר תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה שיהיה הבן הבכור לשניאה כדרך שנאמר וירא יי' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה (בראשית כ״ט:ל״א). והנה לפי שקרה הענין שיעקב אבינו העביר משפט הבכורה מבכור השנואה אל בכור האהובה (א) הזהיר שלא יעשה כן שום אדם אם לא יהיה לסבה כמו שאמר הכתוב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף (ד"ה א' ה') ולזה סמך כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע וגו'. כלומר כשיהיה הבן מקולקל במעשיו לא לבד יפסיד הבכורה אבל כבר יתפשו בו אביו ואמו ויגרמו מיתתו בב"ד. וכבר כתבנו בפרשת עמלק שער מ"ב שזה אחד מהמקומות אשר מהם יתבאר שהדבר יתואר בבחינת תכליתו וזה שהבן הזה אע"פ שאינו נהרג בבית דין אלא אם כן יגנוב ויאכל וישתה כיון שתכלית הגניבה אינה אלא אל הזוללות והשכרות (ב) לזה נקרא זולל וסובא כי זה מה שיתואר בו בעצם ואם הוא גנב הוא במקרה ושם ראיות נכונות מאד. ואמר בו וכל ישראל ישמעו ויראו לפי שבן סורר לא נדון אלא פחות מי"ג שנה שלמים וכבר יהיה ק"ו לגדולים: וכי יהיה באיש וגו'. כבר דרשו שאם לא הומת בקטנו לסוף שימיתוהו בגדלו (סנהדרין ס"ח:) ולא עוד אלא שנלמוד מזה שיבא להעיז פניו לקלל באלהיו כי על זה ודאי נסקל ונתלה. ואמר לא תלין נבלתו וגו' כי קללת אלהים תלוי כתב רש"י ז"ל זלזולו של מלך שהאדם עשוי כדמות דיוקנו של מלך וישראל בניו משל לשני אחים וכו' והראב"ע ז"ל כתב כי אלהים פועל והקללה תבא על מקום קרוב מהתלוי ויש לו סוד בנפש על כן לא תטמא את אדמתך. והרמב"ן ז"ל כתב כי הארור מכל האדם והמקולל בהם הוא התלוי שאין בכל המיתות בזויה ומנוולת כמוה ואין ראוי שנטמא הארץ ותהיה קללת אלהים בארץ הקדוש'. והרל"בג נמשך אל התרגום שאומר על דחב קדם יי' אצטלב והרי הוא בזיון כלפי מעלה שעבר זה על דברו. ואשר יראה לי בפשט הכתוב כי לפי שמדרך האנשים ההמוניים והנשים כשרואים אדם תלוי בחמלתו עליו הוא לקלל למי שהמיתו ולמי שתלאו או למי שצוה על משפטו והנה הם עוברים בזה על אלהים לא תקלל (שמות כ"ב) (ג) לזה אמר לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי ודאי יסבב קללת אלהים תלוי וגם שבהיותו על פני האדמה כבר תטמא אדמתך בו. או שיאמר שבקללתם זו הם מטמאים את האדמה כי יעברו מצות התורה ויעיזו פניהם כנגד זקניהם ושופטיהם. והנה אחר שגמר המשך הפרשיות הראשונות שהן ממין עביר' גוררת עבירה התחיל במצות אשר הן ממין מצוה גוררת מצוה והתחיל באותן שמזדמנות לאדם על הרוב ואינו נצול מהם בכל יום ואמר לא תראה את שור אחיך או את שיו וגו' השב תשיבם לו ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ביאורו על דרך ומקלל אביו ואמו שירצה ומקלל אביו ומקלל אמו (ד) שהכוונ' ואה האיש ההוא שידעת שהוא בעל האבידה הוא רחוק מעירך וגם אם לא ידעתו כלל אע"פ שאיפשר שהוא קרוב הנה בכל אחד משני הפנים יהיה עמך עד דרוש אחיך אותו וגו'. ולפי המדרש (ספרי פ' תצא) שאומר אין לי אלא קרוב רחוק מנין תלמוד לומר ולא ידעתו שנראה שאם ידעתו אפי' רחוק יהיה פירוש הכתוב ואם לא קרוב אחיך אליך רצוני בעירך וזאת היא סבה שלא ידעתו על הרוב יהיה עמך וכו' הא אם ידעתו אפי' רחוק. והרמב"ן ז"ל תקן ואם לא קרוב אליך בעירך שתשאל עליו ותדענו יהיה עמך כו' נראה שמפרש אותו כענין כי קרוב אליך הדבר מאד. וקרוב לשמוע. לא תראה את חמור אחיך או שורו וגו' הקם תקים וגו'. כבר ביארנו בפ' משפטים שאע"פ שכתוב פריק' בשונא וטעינה באוהב השונא קודם אפילו הוא לטעינ' והאוהב לפריק' (ה) ושם כתבנו הטעם וזכרנוהו למעלה. לא יהיה כלי גבר וגו'. גם זו מהדברים הבאים ליד האדם תמיד ואיפשר שסמכה למצות טעינה לומר כי כמו שלא יאותו כלי גבר ותכסיסיו ומנהגיו לאשה כן לא יאות לגבר שמלת אשה כלומר דרך נשים שאין דרכן לעזור אל טעינת ופריקת המשאות וכיוצא רק שיאזר כגבר חלציו ויעזור שלמה יהיה כעוטיה יושב ובטל ואחיו מצטער. כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וגו' שלח תשלח וגו'. כבר כתב הרב המורה ז"ל פרק מ"ח א"ג כי לפי שנמצאת בבעלי חיים אהבת הבנים וחנינתם הטבעית ויצטערו ברעתם כאחד האדם לזה אסרה תורה לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד כי כשלא יוכלו לשוחטם יחד לא יביאום יחד אל המטבחי' לעמוד האחד על דם חברו וה"ה בשלוח הקן שאם יקח האם על הבנים כבר יבא לשוחטם כלם זה בפני זה והרי צער גדול אמנם מה שכתב על מאמר (ברכות ל"ג:) האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו לפי שעושה המצות רחמים ואינן אלא גזירות יאמר שזה דעת מי שחשב שאין שום טעם למצוה. כבר השיב הרמב"ן ז"ל עליו יפה דאפי' סבר יש טעם מושכל אין לומר שהטעם הוא להגיע רחמיו ית' על אלו הנמצאות הקטנות בזה השיעור אך הטעם הנכון הוא להשלים תכונות האדם ומדותיו ולהרחיק פעולות האכזריות ממנו כי הוא מה שרצהו הרב עצמו בזה והוא נכון.