עקידת יצחק · פרק צ״ז, י״ג

ובמדרש (דב"ר פ"ו) מאי דכתיב שלח תשלח את האם וגו'. אמר רבי תנחומ' אם קיימת מצוה זו אתה ממהר יום בא אליה הנביא דכתיב ביה הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים (מלאכי ג׳:כ״ג-כ״ד) מכאן שדבר גדול הנביא דבר הלא נעשה ויראה שעם שהנגלה ממנו הוא להרחיק פחיתות האכזריות ממדות האדם כדי שלא יתנהג עמו עם הבריות זולתו אבל שיהיה חומל וחונן על האוהבים והקרובים ועל כל אדם שהפנימי מזה הוא להטיב תכונותיו ודעותיו כדי לחוס ולרחם על עצמו ושלא להתאכזר על נפשו פן יבא ויוכה אם על בנים. והענין כי נפשנו כצפור נמלטה משמי עלייה והיא קשורה ביד זה העלם הפתי שהוא הגוף אשר הוא העבד המורד באדוניו ומשתמש בה שלא כדרכו ומענה אותה בכל מיני סגופין עד שבטלו כחותיה ותשבות מכל פעולותיה המיוחדות לה מבית אביה עד שיתעורר האדם לבית מלחמתו שזכרנו למעלה להשיב העבד אל בית שביו ולשחרר הנפש המשכלת מתחת ידו כמ"ש כי תצא למלחמ' על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו וכמו שנתבאר ואמר וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה וגו' כי באמת מתוך השבי ההוא תראה ותכיר אשת יפת תואר היא הנשמה הטהורה שלא היתה נמצאת עד שיצאת לישע' במלחמת זו ואף כי אינה יפת מראה לעינים מצוה היא עליך לחשוק בה ולקחת אותה לאשה והבאתה אל תוך ביתיך ותקריבה לך לא שתשלחנה אנה ואנה לעשות מלאכתך כמו שהרגלת עד הנה וע"ד שאמרה בני אמי נחרו בי שמני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים א׳:ו׳). וגלתה את ראשה וגו' והסיר' את שמלת שביה וגו' הכל הוא מה שראוי לזככה ולנקותה מדעות ופעולות מגונות אשר הורגלה קודם המלחמה והשיב טובות ונקיות במקומם וישבה בביתיך כגברת ובכתה מה שנרחקה מבית אביה ואמה האמתיים הם האל יתעלה ותורתו ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה וגו' כי היא האשה אשר הוכיח ה' לך. והיה אם לא חפצת בה ושלחת' לנפשה וגו' ירצה ואם לא תחפוץ להתנהג בקדושת' עכ"פ תתחייב להסיר הבגדים הצואים מעליה המעבידים אותה והנותנין עול ברזל על צוארה ואם אינה עולה עמך לא תרד והוא מה שאמר ושלחתה לנפשה אל האלהים אשר נתנה ומכור לא תמכרנה בכסף ומחיר עבודתיך בענינים הכלים והאובדים לא תתעמר בה כמו שאמר (ברכות ח'.) שנפש הרשע קשה לצאת שהיא מסתבך כחיזרא אגבבא דעמרא. אמנם בנפש הצדיק אמרו כמשחל בניתא מחלבא. והנה באמת העצה ההגונה היא לפי זה כי יקרא קן צפור זה לפניך וגו' שנשתדל לפרות ולרבות ממנה בנים ובני בנים אשר הם תולדותיה ותולדות של צדיקים באופן כי בסוף כאשר יגיע זמן הצפור להמלט מפח יוקשים שלח תשלח את האם לחפשי בית אביה ואת בניה אשר ילדה לך בהתר לקיום והתמדת העולם הזה כפי טבעו כי בזה ייטב לך בעולם הזה והארכת ימים לע"הב וכמו שאז"ל (פאה פ"א מ"ב) אוכל אדם פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואין ספק כי זה מה שיספיק למהר גאולת הכלל וכמו שאמרו (סנהדרין צ"ח.) זכו אחישנה וכל זה מה שראוי שיקויים במצוה הזאת מקל וחומר מפשוט'. ואפשר כי למה שאמרנו או קרוב אליו יכוין המדרש שהביאו הרמב"ן ז"ל מרבי נחוניא בן הקנה ז"ל עם שהוא דבר אלהי ומעולה בענינו: כי תבנה בית חדש ועשית מעקה וגו' זה אחד מהמקומות שהישירה התורה שלא לסמוך על הנס אלא שיכוין אדם מעשיו על צד היותר טוב כמו שיובן מפרשת שוטרים כלה ועל הדרך שביארנו וכמו שנתבאר זה הענין כלו יפה בפרשת וישלח שער כ"ו ושם נזכר טעם אומרו כי יפול הנופל ממנו שיראה שהמעקה יועיל למה שיהיה נופל מאליו מבלי כוונה אלהית אבל מה שראוי שיושלח על דרך ההשגחה מצד רוע פעולותיו לא יוכל להנצל בשום פנים והוא פירוש נכון: לא תזרע וגו' לא תחרוש וגו' לא תלבש וגו' כל אלו הם דברים שאדם דש בהם בכל יום וצריך השמירה בהם מענין הכלאים לכן סמך גדילים תעשה לך לפטור בגדי כהונה וטלית של מצוה. ואחר שדבר באלו הענינים התמידים שיקרו לאדם מיום היותו בכל ימי צבאו נעתק אל ענינים אשר אינם תמידיים והם קורות לאדם כשבא לכלל איש: כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. הנה הרב המורה פרק מ"ט ח"ג הפליג לדבר בהצדק הדין הזה האלהי ואמר כי כמו שמעשיו בתכלית השלמות כן משפטיו בתכלית היושר וכו' וזה כי לסבת השנאה אשר שנאה העלול עליה להוציאה בלי מוהר וכתובה והרי הוא עושק חוקה הראוי לה מאת בועלה והם חמשים כסף הכתובים בתורה לזה היה משפטו שישלם כפלו על דרך ישלם שנים לרעהו (שמות כ״ב:ח׳) ושיסרי אותו ברצועה לפחות מעלתו כמו שהוא בקש להוציא עליה שם רע ותחת אשר שנאה וחפץ לצאת ממנה ובקש יפה הימנה נדון בשלא יוכל לשלחה כל ימיו. והוא ענין נכון בו יודע טעם סדור הטענות מפי התורה באומרו ואמר אבי הנערה אל הזקנים את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה והנה הוא שם לה עלילות דברים לאמר לא מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי וגו' כי מהיות הענין כן יצדק מהמאמר ולקחו זקני העיר ההיא את האיש ויסרו אותו וענשו אותו מאה כסף ולא יוכל לשלחה כל ימיו ואם אמת היה הדבר הזה וגו' והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה וגו'. כבר פירשו כל המפרשים שצריך שיתברר בעדים והתראה שזנתה תחתיו שבאופן אחר אין שם מיתת בית דין. אמנם בטעם סקילתה אל פתח בית אביה כתב הרלב"ג ז"ל לפי שזנתה בית אביה כמו שאמר הכתוב כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה אבל כשזנתה בעיר סוקלין אותה אל שער העיר ולפי דבריו אם עדי השם רע יעידו שזנתה חוץ מבית אביה גם אותה יסקלו אל שער העיר והכתוב לא חלק. (ז) אמנם הטעם הוא לפי שבעלת השם רע כבר היא בבית חמיה ואם מוציאין אותה משם וסוקלין אותה אל שער העיר כבר יהיה דופי ושמצה לבית חמיה שיחשבו העם כי שם נעשת' הנבלה ההיא לזה צוה שיחזרוה לפתח בית אביה כלומר מבית זו יצאת הנבלה וכמו שאמרו בגמרא (כתובות מ"ה.) ראו גדולים שגדלתם אמנם כשמוציאין אותה מבית אביה אינה צריכה סימן אחר: כי ימצא איש שוכב עם אשה וגו'. ומתו גם שניהם וגו' לשון הרמב"ן ז"ל להוציא מעשה חדודין שאין האשה נהנית מהם גם לרבות הבאין אחריהם לשון רש"י ז"ל ולא הבינותי מהו וכי בתולה היא זאת שנמעט או נצטרך לרבות הבא אחריהם מה לי ראשון מה לי שני ושלישי ועוד היה לו לומר הבאים אחריו ובנסחאות שלנו בספרי (פ' תצא) שניהם ולא העושים מעשה חדודין כשהוא אומר גם שניהם לרבות הבאים מאחריהם והוא ביאה שלא כדרכה ושלא כדרכו ורבה הכתוב כאן וכל העריות למדות מזה. ועל דרך הפשט גם שניהם האיש הפושע בחטא יותר שהוא התובע והמפתה והעושה מעשה וגם האשה והזכיר הכתוב זה וכו' וחתם דבריו ובספרי (שם) האיש השוכב עם האשה אע"פ שהיא קטנה והאשה אע"פ שנבעלה לקטון אם כן טעמו גם שניהם גם כל אחד מהם האיש או האשה המגיע מהם לחיוב כל אלה דבריו ואני תמה מאד מהרב איך פירש הכתוב ע"פ המדרש ולא נתיישב לו המדרש עצמו על פיהו עד שהוצרך לתקן בנסחאות מאחוריהם ושהוא מדבר בביאה שלא כדרכה והנה באמת לא נמצא בשום מקום זכר ביאה שלא כדרכה בלשון הזה גם בנסחאות כלן אשר בידינו לא נמצא רק לרבות הבאים מאחריהם בלא וא"ו: