עקידת יצחק · פרק צ״ז, י״א

א למה הוצרך לצוות שלא יעביר הבכור' מהבכור בן השנואה ומאין יבא לטעות בזה. ב מאחר שהבן הסורר אינו נדון אלא אם כן גנב ואכל ושתה למה לא נקרא גנב ונקרא זולל וסובא: ג אומרו כי קללת אלהים תלוי כי דברי המפרשים לא נתחוורו יפה. ד באומרו ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו שאי אפשר שיתחברו יחד שני התנאים הללו באות העטף שאם ידע שהוא רחוק הלא הוא הדעת אותו לענין זה בלי ספק. ה אחר שמן הדין הטעינה בשונא קודמת אל הפריק' באוהב למה כתב פריקה בשונא וטעינה באוהב וכבר נתבאר זה. ו במאמר ומתו גם שניהם האיש השוכב עם האשה והאשה כי מה בא לרבות במלת גם או מה טעם יש לו כלל ודברי המפרשים ז"ל תשמעם: ז למה הבתול' המאורש' הנסקלת משום שם רע סוקלין אותה פתח בית אביה וכל נערה בתולה מאורש' שתזנה סוקלין אותה אל שער העיר כמו שנראה מהכתוב ואם משום ראו גדולים שגדלתם (כתובות מ"ה:) מה נשתנת זו מזו: ח באומרו על אשר לא קדמו בלחם וגו'. והלא המואבים כבר קדמום כמ"ש הרמב"ן ז"ל אמנם דברי המפרשים ז"ל לא זכו בעיני כמו שיתבאר. ט מה טעם להזכיר בספור זה ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו' שיראה שאינו מהכוונה: י אחר שאמר כי תדור נדר ליי' אלהיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו וגו'. למה אמר מוצא שפתיך תשמור וגו'. גם כי בכתוב עצמו באו דברי מותר: יא במאמר והיה אם בן הכות הרשע וגו'. כי מה טעם הכות הרשע אצל כי יהיה ריב בין אנשים וגו': יב למה צוה לקוץ כף האשה בבואה להציל את אשה מיד מכהו והלא חוייב לה להצילו בנפשו. יג אחר שבפרשת עמלק נאמר כי יד על כס יה מלחמה ליי' בעמלק (שמות י"ז) למה הטילה עליהם אחר כך באומרו והיה בהניח יי' וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח וגו'. והנה אחר זכרון אלו הספקות נתחיל בביאור ואולם מה שראינו בסדר סמיכתן יאמר בכל אחת במקומה ואחר שפרשת אשת יפת תואר כבר דרשנוה במשפט נתחיל מהשנייה לה: