עקידת יצחק פרק צ״ו, ט׳

ועתה ראה דבריו אלה ודע נא כי הם בעצמם ולא זולת דברי התור' האלהית בפרשה זו אשר ביארנוה אך כשנניח בה ההנחה המחוייבת להניחה לפי טבע הענינים ומהותם כמו שאמרנו. וזה כי אומרו בתחלה נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם וגו' הוא עצמו מה שאמרו הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדולות למלחמה ולרעה ולדבר כי על הרוב או תמיד נביא השם הוא שלוח להפחידם בענינים רעים וקשים כמו אלה לזרזם לשוב אל יי'. ולזה אמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי כי מדרך ההמון שימאנו שמוע ייעודים רעים ותוכחות אמנם הטוב הוא אשר יכספוהו הכל ושמחים לשמעו ומאמינים בו. ואומר אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו הוא כעין אומרו הנביא אשר ינבא לשלום כי כל החולק על נביא השם הוא תמיד מרפא נגעיהם על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום. והנחות אלו כבר אמרנו שהן אמיתיות מאד וקרוב לנמנע שיהיו בהפך כ"ש שהוא מבואר שהיה הדבר כן ביניהם. ולזה כנגד מה שאמר אחריו וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' אשר ידבר הנביא בשם יי' ולא יהי' הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' אמר ירמיהו הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו יי' באמת כי עם שכוונת הכתוב כפי מה שאמר למעלה לומר שדבר נביא יי' בין למלחמה בין לשלום מ"מ אם לפי ההנחה שהנחנו כמחוייבת דרך כלל ואם למה שהיה הענין כן ביניהם דרך פרט יחוייב שם שלקיום דבר המכחיש יבא אז השלום והטוב עכ"פ ולזה כמו שנגזרה על הנביא ההוא בכתוב מיתה דכתיב ומת הנביא ההוא כן אמר לו בדבר אלהים השנה אתה מת כי סרה דברת אל יי' שכיון שלא היה בידו להמיתו ביד ב"ד של מטה נגזר דינו בב"ד של מעלה ובשרו על פניו כמו שנאמר שם לא תגורו ממנו הא למדת שכלל מה שרצהו הכתוב הוא עצמו מה שביארו ירמיהו מלה במלה במעש' שהיה בינו ובין חנני' בן עזור והוא ענין אמתי ומופת חותך בכל מה שיבא על זה האופן בלי שום פקפוק וגמגום:

עקידת יצחק · פרק צ״ו, ט׳

על המקור הזה