עקידת יצחק · פרק צ״ו, ח׳

והנה בכתובים האלה העדות מקויים והדבר ברור והגון ועל פי דרכו נגה אור לדעת ולהודיע שכל מה שאמר ירמיהו לחנני' בן עזור לא מעצמו אמרו אבל הוא דבר שלמד מפי משה רבו מפי הגבורה לא הוסיף בו רק ביאור מה שחוייב מהכרח ההנחה אשר אמרנו שלא יתכן חלופה כי אם על דרך הזרות הגמור ולבאר זה אומר שמהמחוייב שלא נתחלפו ירמיהו וחנני' ב"ע כשירמיהו היה מזרז ומתרה את העם שיתרחקו מע"א וגלוי עריות ושפיכות דמים ומתועבות גדולות כאלה שהם מעשים רעים וחטאים בעיני אלהים ואדם ושחנני' ב"ע היה אומר כזה וכזה תעשו ותצליחו כי באלה חפץ אלהי המשפט שלא צוייר שיאמר כזה שום כופר כ"ש מי שירצה שיחזיקוהו לנביא וגם לא ישוער שישמע אליו שום אדם שודאי לא יתחלפו דעות האנשים להחליף הרע המוחלט בטוב עד שיאמרו כי רצוח וגנוב ונאוף הם דברים נאותים וטובים חובות על האדם להרגילם ושגמילות חסדים וכבוד ההורים וההתרחק מהזיק לזולתם וכדומ' הם חטאים גדולים מצוה על האדם למנוע עצמו מהם שזה לא יסבלהו הטבע האנושי כלל כי הנה הטוב והרע לא יקבלו זה את זה ולא יהפכו זה לזה. אמנם יסבול שיתחלפו בקצת הדברים אשר אין הטוב והרע מפורסם בהם כמו שיש בקצת המעשים האנושיים אשר יש בהם פני הראות למניעה כמו לעשייה ועליהם אמר הנביא הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגומר (ישעיהו ה׳:י״ט) כמו שיבאר האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נרא' וגומר שכבר יש טעם לפי הפרסום שיתכן שיעש' פתגם הרעה מהרה ואם הש"י לא ראה שיעש' כן מהטעם אשר כתבנו בתחלת השער הנ"ו. והנה מזה המין היה התחלפות ירמיהו וחנני' בן עזור בלי ספק כי הם יתחלפו במה שיקבל הדעת מציאות שני המאמרים בפנים מה. וזה שירמיהו היה מזהיר אותם שיפקחו עיניהם על דרכיהם המקולקלים ואם אין שיצא חרון אף יי' ויוליכם בבלה עם אחיהם אשר הגלו שם וחנני' בן עזור לא כחש שהוא טוב שיתקנו מעשיהם אבל יבטיחם שלא נתמלאה סאתם בשיעור ההוא ושלא עלתה חמת יי' עליהם כאשר דבר ירמיהו אדרבה היה מתנחם על הרעה אשר הביא עליהם ודבר עליהם טובה. משל לשני רופאים שנכנסו אצל החולה האחד הזהירו וזרזו מהמאכלים הגסים והמשקים הרעים ואמר כי ביום אכלו מהם מות ימות והשני הבטיחו לאמר אכול ושתה מאשר ייטב לך כאחד האדם כי ודאי לא יגע בך רע. והנה הרופא הזה השני לא יכחיש שהשמירה מהמאכלים הגסים אינה טובה אלא שאמר שאינה צריכה לו יותר משאר האדם ההולכים בשוק אמנם הרופא הראשון לא יודה לדברי השני כלל. והנה על זה האופן כבר יהי' בריאות זה האיש לדעת הרופא הראשון תלוי בשמירת מצותו. ועל דעת הרופא השני הוא בטוח מאד בלתי תלוי בדבר ואין שם שום סבה שימנענו. וזה עצמו היה ענין ירמיהו עם חנני' ב"ע באומרו אליו הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו וגומר. ירצה כאשר היו בימים אשר לפנינו שתי כתי נביאים כמונו היום האחד ינבא עליהם רעות ומלחמות גדולות הן שיסודרו מפאת המערכת כמו שכתבנו שם בפקודי שער הנזכר או מההשגחה האישיית עכ"פ יורה שהנביא או הנביאים אשר כן יאמרו אומרים שהם רעים וחטאים ליי' באופן שההשגחה האישיית תרצה לפגע בהם או שלא ראתה להצילם מהרעות המסודרות מפאת המערכת ושצריכין לתקן מעשיהם ולשוב אליו יתע' להנצל מהרעות ההן בכל אחד מהאופנים שאמרנו שזהו תכלית שליחותו ובזמן ההוא יקום נביא אחר וינבא עליהם שלום כאשר הם שם מה המונע מבוא עליהם השלום הזה בין שיהיו מיועד מההשגחה האישיית או מהסדור השמימיי אחר שעם היותם רעים וחטאים הוא מנבא עליהם שלום. ודאי הנביא או הנביאים הראשונים יוכלו לומר כאשר לא יבא הרע שכבר שנו מעשיהם מחשבותיהם לטוב אמנם זה לא יוכל לומר שבעבור שהטיבו את דרכם מנע מהם הש"י הטוב כמו שלא יוכל לומר הרופא השני שמת החולה יען נזהר מאכול כל תועבה. ולזה היה מאמר ירמיהו בימים ההם ובעת ההיא מופת חותך מה שלא יהי' כן הענין בנביא אחד לבד ואין לאומר שיאמר שכבר יתנצל הנביא במה שיאמר כי לפי שהורגלו בפעולות הרעות עד בואם אל קצה הרשע הגיעה להם הרעה או נמנע מהם הטוב שכבר נתבאר בפ"ה מהמאמר השני מספר המדות שהפעולות המגונות אין להם אמצעי טוב כלל שכלם מקצה עד קצה הם רעות ועכ"פ היה לו להזהירם מהם קודם שיגיעו אל הגבול ההוא כמו שעשו הראשונים וכ"ש שא"א לומר שמלפנים היו טובים ואח"כ רעים כיון שמעשיהם הראשונים בידיהם והמה דברים מבוארים: