עקידת יצחק · פרק צ״ו, י׳

והוא עצמו מה שכוונו אליו חז"ל שם בספרי. וכי תאמר וגומר. עתידין אתם לומר איכה נדע את הדבר וגומר ירמיהו אומר הנה כלי בית האלהים מובאים בבלה וגומר וחנני' ב"ע אומר הנה כלי בית יי' מושבים בבלה עתה מהרה (ירמי' כ"ז) ואיני ידע למי אשמע ת"ל כו'. כי הם רצו להישיר המבוכה הנזכרת ראשונ' מהכתובים והורו באצבע באי זה ענין מיוחד הכתוב מדבר אשר בו יהי' המופת ההוא צודק ולא באופן אחר והוא כמו שאמרנו ואין כוונתם להגיד העתידות לבד כמו שאמרו קצת. וראית הרמב"ן ז"ל מכי תאמר הרי היא ראי' של כלום והרי הוא כמו כי יקרא קן צפור (דברים כ"ב) כי תהיין לאיש (שם כ"א) וכל התורה כלה הרי נתבארו כל אלו העניינים יפה יפה. והעולה מכללות העניך בקשור הדברים עם מה שלמעלה מהם שיזהירם שלא ישתתפו בהשתדלותם עסק הקסמים והנחשים והכשפים ודומיהם ללכת אחריהם במעשיהם כלל רק שילכו אחרי יי' אלהיהם בכל מה שיצוה להם על פי נביאיו כי הוא תכלית החריצות הראוי והנאות להם כמו שאוו להם במעמד הר סיני ושכאשר יקום איש זר להכחיש אי זה נביא שלא הוחזק ביניהם תחלה על ידי אותות ומופתים או שלא נפל דבר מדבריו ארצה כמו שאמרנו ראשונ' כבר יבא האות והמופת שלא יקים יי' את דברו והמצוה על בית דין שימיתוהו. ועתה אחר שביארנו זו הפרשה החמורה נבא לבאר הסמוכות לה ונעורר תחלה הספקות הנופלות עליהם כמנהג: