עקידת יצחק · פרק צ״ו, ז׳

האמנה כי כוונת הכתוב הית' ענין אחר שהוא צורך גדול בענין הנבואה והיא לתת רושם וסימן להכיר הנביא השקרן שיקום להכזיב הנביא האמתי כי אז כאשר שניהם מתנבאים בשם ה' ומכחישים זה את זה ולא הוחזק שום אחד מהם במופתים מפורסמים אשר יודע נאמנותו ליי' בהם לעיני הכל יחוייב אז שיהי' האות ומופת ביניהם שהדבר אשר דברו מי שהוא נביא האמת יקום על כל פנים הן לטוב הן רע כי לא יתכן חלוף זה כלל מפני חלול השם כמו שעשה על דבר האש בימי אליהו (מלכים א' י"ח) אף על פי שהיה מוחזק ולא נעש' הנס ההוא אלא לנצוח רשעת הנביאים המדיחים את העם אחרי הבעל לומר שהוא ית' מנהיג על ידו העולם עד שהכירו כי ה' הוא האלהי' והמנהיג כמו שכתבנו בשער צ' אלא שהדבר קרוב לנמנע שנביא השם ינבא עליהם טוב ונביא השקר רע כמו שיבא. ואמתות הענין הזה יתבאר כשלא נחשוב זה הכתוב האומר וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר וגומר תחלת ענין נאות כולל לכל נביא ולכל דבר אבל כשנחשבהו ענין מיוחד ונקשר עם מה שלמעלה ממנו כמו שאבאר. וזה כי בתחלה אמר נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי וגומר. ואח"כ אמר אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו וגו'. והכוונה שהנביא אשר יזיד לדבר דבר בשם יי' להכזיב הנביא השלוח מאתו שדבר בו ראשונ' יומת ביד ב"ד כמכחיש דברי אלהים חיים ולהודיע מי מהם אשר יומת על ידי בית דין אמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו יי' כי מאחר ששניהם מכחישים זה את זה ולא קדמו לשום אחד מופתי חזקה ראוי שיהי' לנו מופת ידוע להכיר מי שהוא השקרן מהם כדי להמיתו ואמר כי שידבר על זה האופן אשר ידבר הנביא בשם יי' בין טוב ובין רע ולא יהי' הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו יי' בלי ספק בזדון דברו הנביא לא תגורו ממיתתו כי כדאי הוא צורך זה שלא ישוב דבר יי' מפני כבוד שמו כמו שהיה הענין באותה נבואה לדעת הרב ן' חסדאי ז"ל אלא שאינו מן השם במקום הזה. ואם שזה הוא מוכרח מיישובי הכתובים ומהתר הספקות כלן ע"פ דרכו ואינו צריך חזוק גם הוא יקום על פי שני עדים נאמנים לקוחים מהפרשה עצמה. האחד אומרו אך הנביא אשר יזיד וגומר והרי אינו צריך בזה הבדל בין שוגג למזיד כמו שהוא צריך לומר וכי יזיד איש על רעהו נהרגו וגומר (שמות כ"א) כי איך יהי' נביא שקר שוגג. אמנם כמו שאמרנו דבר בהווה שזדון לבו רשיאו להתקומם על נביא יי' להכחישו כמו שאמר בזדון דברו הנביא. והשני אומרו איכה נדע את הדבר אשר לא דברו יי' שלא היה לו לומר רק איכה נדע כי לא דבר יי' הדבר ההוא ויותר נכון שיאמר איכה נדע את אשר דבר יי' כי יותר ראוי שיודיע יי' את אשר דבר יי' משיודיע את אשר לא דבר אבל זה המאמר מוכיח בלי ספק שנודע להם שיש שם דבר אשר לא דברו יי' אלא שאינם יודעים של מי הוא וכן הוא באמת מכל זמן שיהיו שם שני אנשים מכחישים זה את זה ואין לאחד חזקה מפורסמת מחבירו רוא ידוע שהדבר אשר ידבר האחד מהם לפחות הוא אשר לא דברו יי' אלא שאינם יודעים משל מי מהם הוא. ולזה אמר אשר ידבר הנביא בשם יי' ולא יהי' הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו יי' בזדון דברו הנביא והזכיר בשם יי' כי אל המנבא בשם ע"א אינו צריך מופת להרגו שכבר אמר ואשר ינבא בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא. ומן הדיוק הזה מצא פתח הר"ן ז"ל להתיר זה הספק ולומר שכוונת המופת הזה אינו רק להודיע את אשר לא דברו יי' כי רא' שהנביא אשר יאמר בשם יי' את אשר לא דברו חוייב שיכחישהו אלוה ממעל. אמנם מי שיאמר את אשר דברו לא נתן מופת על זה. וכבר אמרנו שמן הראוי יאות להיות הדבר בהפך כי יתכן שיוזקק האל יתעל' להקים דבר עבדו ועצת מלאכו ממה שיוזקק לבטל דברי איזה סכל או רשע שנכנסה בו רוח שטות להנבא שקרים. אמנם מה שאמרנו להכזיב ולבטל דברי הזר המכחיש דברי נביאו זה יתחייב עכ"פ: