עקידת יצחק · פרק צ״ה, י״ג

ואמר כי ימצא בקרבך באחד שעריך וגו' יאמר שיבדל הצדק התורני אשר להם מהטבעי הכולל מצד הדברי' שישפטו עליהם ובאופני משפטהם מצד הדברי' כי עקר מה שיונחו עליו הוא לבער ע"א מן הארץ שזהו דבר שיחייבהו השכל האנושי על הדרך המופת והתורה בחוזק מצותיה והוא אומרו כי ימצא בקרבך וגו' וילך ויעבוד וגו' והוגד לך ושמעת וגו' והוצאת את האיש וגו'. אמנם באופן משפטיהם דקדק בשני ענינים. האחד בשהבתי דינין האלו אין להם לשפוט בדיני ע"א כי אם היחידים. אמנם עיר הנדחת או זקן ממרא לא ישפטו אותם רק בבית דין הגדול והוא מה שחזר לומר אחר זה והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו' וסקלתם וגו'. גם בשלא ישפטו הם רק על פי עדים שנים או שלשה כמו שדברו בזה חז"ל לפי שבזה הענין יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו כי הדיינים נמשכים אחרי העדים וכל העם באחרונה כי הם הנמשכים אחרי מצות הדיינים. אמנם כאשר יפלא דבר למשפט (ג) והכוונה שיקשה בעיניהם לשפוט אותו לפי ההנחות הנמוסיות שזכר ולהמשיך מה שיהיה ענינו על פי העדים ויראה להם שהשעה או המקום או אי זה דבר יחייב לשפוט בענין אחר והיא אשר קראהו למעלה צדק צדק כמו שאמרנו אמר שלא יהיה זה על פי בתי דינין אלו שבשערים אבל על פי בית דין הגדול אשר בבית הוועד שהוא הכולל שבכל הדינים בין שיתחדש הספק בין הדמים הטהורים לטמאים או בדיני ממונות בהבדלים אשר בין הזכות והחובה או בין הנגעים אם לטמא אם לטהר או להסגיר וקצת יאמרו לשפוט אותו בשרשים הכוללים וקצת לא יסכימו מצד הסבה ההיא שנתחדשה או שהחכמים לא יסכימו לדעת אחת בלי פקפוק. וקמת ועלית אל המקום וגו' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וגו' כי הם אשר יש להם רשות לתקן ולהיישיר הנימוס ועשית על פי הדבר וגו' על פי התורה וגו' והאיש אשר יעשה וגו' הכל כמו שפירשנו שם בשני השערים הנזכרים זיל גמור. ועתה אחר שסדר עניני השופטים המחזירים הענינים האישיים אל הנהגת המדינה הכוללת נעתק לדבר בענין הכולל כל האישים וכל המדינות בהנהגה מעולה על כלן נאמר כי תבא אל הארץ אשר יי' אלהיך נתן לך וירשתה וגו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי אמנם לא הרשם לזה עד שיושלמו כל מלחמות כנען וישבו להם בטח כדי שלא יתפארו בכח מלכם ובזרוע ידם לאמר כחנו ועוצם ידינו עשה לנו ככל מלכי הגוים במלכותם לפי שהוא ית' נשבע לאבותיהם לתתה לפניהם כבושה וקנויה אבל משם ואילך יתכן שיהיו בהם על הסדר והתקון שיהיו בהם שאר העמים כמו שאמרנו ראשונה שזו היתה הטובה שבבחינות ואשר כוונו אליה בימי שמואל ובפרשת תרומה שער נ' כתבנו הטעם שבו צוה השם יתע' למחות זרעו של עמלק ולא צוה על הקמת המלך ולבנות בית הבחירה דרוש תדרשנו משם. רק לא ירבה לו סוסים וגו' ולא ירבה לו נשים וכסף וזהב לא ירבה לו מאד והיה כשבתו וגו' והיתה עמו וקרא בו וגו'. לפי שהסדר המוגבל הראוי והנאות בעם בהשתדלות על חיי הספוק ועקר זמנם יצא בלמוד התורה האלהי' ומעשה מצותיה חוייב שימצא בעצם וראשונה במלך או השר המנהיג אותם כי על כן חוייבו להיות הפעולות העליונות בתכלית ההגבלה לפי שמהם ימשך סדר התחתונים כמו שאמר החכם במה שאחר הטבע. לזה כתב המצוה הזאת הנפלאה בענין ההגבלה במלך על זה האופן כי משם ואילך יהיה על כל אדם קל וחומר שאין עליו שום טענה. ואמר למען ילמד ליראה את יי' אלהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת וגו' לבלתי רום לבבו וגו' ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל וגו' זרזו בשיהיה כל עסקו תמיד בעמוד לפני העם בשמירת התורה ומצותיה ראשונה כענין הרועה העומד תמיד לפני הצאן לבלתי הרום מצבם וגם כדי שיהא זריז וזהיר במצות הנביא שיצוה אליו לפי שעה ולבלתי סור ממנה ימין ושמאל כי הוא הדבר המיוחד למלך מצד מה שהוא מלך ובו יאריך ימים על ממלכתו ולא באופן אחר והוא הדבר אשר חטא בו שאול ולזה לא נמשכה מלכותו כמו שנתבאר זה שם במלחמות עמלק שער מ"ב. והנה לפי שהיה הצורך ההכרחי למלך העמידה לפני הכהן הגדול לשאל לו במשפט האורים כמו שאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו' (במדבר כ״ז:כ״א). לזה סמך משפט הכהנים הלוים ואמר לא יהיה לכהנים וגו' וזה יהיה משפט הכהנים וגו' לומר שלא יהיה להם חלק ונחלה עם אחיהם כדי שלא יהיו טרודים אחרי העבודה אלא שיהיו תמיד פנויים אל עסק התורה ולמודה לישראל ושיהיה להם לכדי חיותם משפט ידוע אם מהמעשרות הנתנים ללוים ואם ממעשר מן המעשר והתרומות ושאר מתנות כהונה עד שאם יבא אחד מהם באות נפשו לשרת שלא במשמרתו יטול חלק מהקרבנות הבאות מחמת הרגל לבד ממכריו על האבות כמו שפירש רש"י ז"ל: