עקידת יצחק · פרק צ״ג, ה׳

ולכן אשר אראהו היותר נכון לצאת מידי הספקות ולהתישר אל מה שרצינו אליו הוא כי שלמה ע"ה דרך בזה הלמוד הדרך הנאותה לכל מלמד והוא ללמד ולהודיע הדבר הבלתי נודע עם הנודע והמפורסם. המשל אינו מפורסם להמון רוע הנמנע להועיל לזולתו ממה שבידו להועילו כרוע הכופר לו במלוה או בפקדון אשר בידו. וגם לא יהיה אצלם רוע הכופר או המכחיש באלו כרוע הגוזלו בידו. ולא הגוזלו כהורגו. ועל זה ההקש ביתר הדברים. ולזה הדרך הנכון הוא להודיע להם שהגנאי והחטא המשיג לאותו שאינו מורגש אצלם הוא שוה אל שהוא מורגש אצלם וכמו שמורגלים חז"ל (סוטה ד':) בזה שאמרו שבעל הגאוה הוא כעובד עבודת אלילים שנאמר תועבת יי' כל גבה לב (משלי ט"ז) ונאמר כי כל תועבת יי' אשר שנא וגו' (דברים י"ב). וכן המלבין פני חבירו כשופך דמים תדע דאזיל סומקא ואתי חוורא (ב"מ נ"ח:) וכן בכל כיוצא בזה. ולזה אמר שמע בני מוסר אביך זה ילדך המגלה את אזניך והמלמדך להועיל בהעתיק אותך מעל קצת דמויים אשר יראו לך מצד טבע מזגך ואם שאין לך בהם ליטוש תורת אמך לגמרי כי לוית חן הם לראשך כדי שתתכבד בהם ותתפאר בשידעת ליזהר ממה שהרבה אינם נזהרים ממנו וענין העצה הוא בני אם יפתוך חטאים אנשים שהם ידועים לחטאים לעשות דבר אפילו שלא תהיה דעתו מפורסמת או שיראו לך פני הראות אל שהוא טוב ונאות אל תבא להם בשום צד כי א"א שלא ימשך אליך מעצתם רע ולימוד בני סתום מן המפורש. וזה שכבר הוא מפורסם אצלך שאם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם נבלעם כשאול חיים וגו' שהם רעות מפורסמות מגיעות לכלות הנפש והבשר יחד שלא תלך בדרך עמהם כלל ולא תתפתה לאותו התועלת אשר זכרוהו לך כי אין תועלתו שוה אל הנזקים העצומים הבאים מדרכם זה המפורסם אשר רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם ומי פתי יפול ברע המפורסם והנראה למראה עיניו כי חנם מזורה הרשת כשתהיה פרושה בעיני כל בעל כנף ואינה נסתרת ממנו שהרי כשיראנה ידע ליזהר מבלתי אכול מהמאכל ההוא הנזרק בה וכ"ש שחוייב זה למי שהוא בעל שכל שלא יתפתה לאלו החטאים האומרים נארבה לדם נצפנה לנקי חנם שהוא רע מפורסם לכל בעלי עינים כי בידוע שהם לדמם עצמם יארובו ויצפנו לנפשותם כי יפגעו בהם שופטי הארץ ויעשו בהם משפט כתוב. וכאשר השלים לבאר הגנאי וההסכנה המבוארת אמר כן אורחות כל בוצע בצע וגו' כשיעור הזה שאתה יודע שתצטרך ליזהר מאלו הדברים המפורסמים ברעתם כן יש לך ליזהר מהם במה שאינו מפורסם מכוונתם כי אחר שהם מוחזקים אליך אל רעים וחטאים אף על פי שיאמרו לך דבר שאין בגלהו רע או שיהיה טוב לא תאבה ולא שמעת עליהם שלא יסורו ממך עד שמכשילין אותך בדברים שיש בהם אבוד הנפש ממש וכוונתו האחרונה במשלו שיש להזהר ולזרז ביותר ממוקשות פתויי מחשבות יצר הלב המפתה והמסית תמיד אל הדברים הזמניים המדומים והמפריד ומרחיק מן השלמיות העצמיות לפי שהסכנה ההיא המסותרת היא גדולה ועצומה מאותה הגלויה אשר זכר כי בענין המשל יסתכן הגוף ובענין הנמשל תסתכן הנפש ותאבד לעד: והוא מה שביארו היטב באומרו כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ירצה שהמשתדל לבצוע בצע רע לביתו מהבלי העולם ודמויו כי נפש הוא חובל. והענין הזה הוא נכבד מאד והוא מה שראוי להקדימו לכוונת הספר בלי ספק ועל כל פנים הוא הענין עצמו אשר רצינו בסיבה השנית וכ"ש שצריך עוד ליזהר כשחוברה להם יחדו סבה שלישית והיא היות האדם מוטבע אל הדבר ההוא נסת מפאת טבעו והיותו משתוקק אליו מצד הרגלו ולמודו כי אז תתרבה סכנתו אם לא יתחזק חזוק גמור כנגדו. והנה מזה הטעם הצריך החכם בספר המדות שכשלא ידע האדם להזהר בעמידה על המיצוע עצמו באי זו מהמדות שיהא נוטה אל אותו הקצה שהוא פחות מוטבע אליו כדי שלא יתחברו ההרגל והטבע ויעמדו עליו עד שישתקע בה ובה ימות. ואיפשר שזו היתה כוונת שלמה כשאמר טוב כעס משחוק כי ברוע פנים ייטב לב (קהלת ז') כי לפי שמדת טוב לב היא מדה נכונה אמצעות בין העוצב והרוגז התמידי ובין השחוק והקלות אומר כי כאשר ירצה האדם להיות עליה ולא ידע לכוין אל צמצומה שירגיל עצמו לנטות יותר אצל העצב והכעס ממה שירגיל אל השחוק כי ברוע פנים ייטב לב וזה מצד כי רוע הפנים והכעס הוא ענין נמאס אל טבע האדם וכאשר ירגיל האדם עצמו בו בהכרח ידחהו טבעו ויטהו אל צד קצה השחוק הנתאב אליו וימצא באמצעי אשר הוא טוב לב מה שלא יהיה כן אם יטה עצמו אל צד השחוק והשמחה היתירה כי הוא דבר נתאב לכל אדם וכל היום יוסיף ביציאת הקצה. והנה היא עצה נכונה מאד ונתן אותה בנין אב לכל המדות ועל זה הענין הרבתה התורה להזהיר ולזרז בכל מה שתצוה בהוצאת הממונות למה שטבע האדם והרגלו מקבילים אל המצות ההם כי נפש כל בשר נפשו בדמו הוא שכבר אמרו יש לך אדם שחביב עליו ממונו יותר מנפשו (ברכות ס"א:) מ"מ כל אחת מאלו הג' סבות וכ"ש כשיתחברו השתים מהן או שלשתן ודאי יספיקו להטות האדם מהדרך הישר וכנגדן צריך להוסיף אומץ הלא תראה חוה אמנו נתאותה בשלשתן שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל (בראשית ג') הנה שבטחה בו שלא יהי' בו אסון מות וכי תאוה היא לעינים יורה על נטייתה אליו מטבעה ונחמד העץ להשכיל על היות שם פני הראות שהוא ענין נאות לשלמות האדם. ולזה ותקח מפריו ותאכל (שם) ולא עמדה על ההתחזקות המחוייב אז בענין כי הנחש השיאה ולא יכלה לו והנה שלמה ע"ה זכר השלש סבות אלו בעצמן והרבה לזרז ולהזהיר עליהם כפי מה שיחייב מחבורם כדי שלא יתפתה האדם אל לחישת הנחש המלחש תמיד באזני העם להפילו חלל לפניו עד שאמר בגי לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך לשמור מזמות וגומר. כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה ואחרית' מרה כלענה חדה כחרב פיות רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו אורח חיים פן תפלס וגו' (משלי ה'). הפליג להזהיר בענין השמיעה אליו ללמוד ולהבין דברי תבונתו ולקבל מוסר חכמותיו ולהתחזק ולהתאמץ כנגד היצר הרע הוא השטן הוא האשה הזרה והנכריה אשר עליה ידבר בכל הספר הזה ובזולתו עם דתרוייהו איתנהו וגלה את אזנו בכל מה שצריך לפקוח עיניו עליו מכל השלשה צדדים שאמר לו. ועל המצא שם פני ההראות לטוב שהיא עצם ההונאה אמר כי נפת תטפנה וגומר (משלי שם). כי הנה היצר הרע מדרכו ליפות טענותיו בהראות פנים שלא יבא נזק מפתויו. ועל דרך שתארו החכם עצמו באומרו לך אכול בשמחה לחמך וגומר ראה חיים עם אשה אשר אהבת (קהלת ט') כי בכל זה יסית אותו ויפתהו מצד ההיתר שבו. ואמר וחלק משמן חכה כי כמו שהשמן מצד חליקותו אם תטבול ידך בו תכניסה במקום צר מאד אשר לא תוכל שאתו במעט מהזמן כל טענותיו הן פני הראות לפי שעה כי יש שם הרוחה אמנם כשתעמוד במנינם תמצאם צרה צרורה. או שיאמר וחלק משמן כי החליקות הפך החדוד כי הסכין החלק אפי' תוליך ותביא כל היום לא תחתוך בו והיא משל אל הבטחון מהנזק אמנם אינו כן כי אחריתה מרה כלענה כנגד מה שאמר נופת תטופנה שפתי זרה וחדה כחרב פיות כנגד מה שאמר וחלק משמן חכה. ואמר כחרב פיות לפי שהיא חותכת מפה ומפה כמו שיבאר. ועל היות שם הסבה האחרת והיא גודל הסכנה אמר רגליה יורדות מות וגומר. וזה כי הגוף והנפש יחדיו יסופו בעצתה כי רגליה יורדות אל המות הגופני ברוב תאוותיה המכלות הבשר גם שאול שהוא גיהנם מקום העונש הנפשיי צעדיה יתמוכו כלומר שאין שום מציאות וקיום אל השאול הזה זולתי מצד צעדיה כי לצרכה נברא ולא לאחר והרי מבואר שחרבה תחתוך בשתי פיות. ועל ההזהר מצד מה שהוטבעו בו ראשונה אמר אורח חיים פן תפלס וגומר. לכן הזהרתי והוספתי לך שתשמור פן תפלס ותעקש הדרך הנכון המעוקש המסודר לפניך ללכת אל החיים האמתיים כי ידעתי שהדרך ההיא המביאה לשם היא בלתי טבעית אליך כי נצו גם נעו מעגלותיה מאותם שקדמו לך מצד הטבע וההרגל ולא תדע אותם אלא אם לא תוסיף הזריזות וההשמר מהם הנה שזכר החכם שלש הסבות ההנה והפליג בהם ההזהר על הדרך שאמרנו וכמה יצדק כל זה בשיובן על הונאות ופתויי החכמות החיצונות והנכריות כנגד התור' האלהית כמו שנתבאר יפה בפרשת משפטים שער מ"ו.