עקידת יצחק · פרק צ״ג, ד׳

מהמבואר שאי זה מעשה לא יושלם רק כשיש לעושהו עליו שלשה ענינים היכולת והרצון והידיעה. אמנם היכולת על מעשה הטוב והרע הנה הוא נמצא בטבע לכל אדם מתחלת יצירתי וכמו שנאמר חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב (ישעי' ז'). אמנם טוב הרצין אינו נמצא כי אם לאשר נגע אלהים בלבם רוח דעת ויראת יי' כמו שכתבנו בשער הקודם כי הם עצמם אשר יזמינו רצונם להפיק את רצונו ית' כי אין חפץ בכסילים האומרים לא יראה יה וגו' (תהלים צ"ד) ומה בצע כי נעבד ומה יועיל כי נמאס ברע ונבחר בטוב. ואולם כי יוכל אדם על המעשה הטוב וגם כי ירצה עשוהו להשלים רצין בוראו מה יוסיף ומה יתן אם לא ידע משפט הטוב ההוא ומעשהו ואי זו היא דרך ישרה אשר תגיעהו אליו וכמ"ש החוקר בגדר המעלה קנין נבחר עומד באמצע אשר הוא מבואר אצלנו בשכל וכאשר ביאר החכם. והנה כל אשר יחסר ממנו הביאור ההוא לא תועילהו ידיעת הגדר ולא יושר תפצי עליו וכבר היה לו כח הבחירה לבטלה: אמנם יושלם זה הכח כשיודעו המעשים באופן שלם ושוה לכלם אשר עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע הנה לזה במקום אשר דבר מענין הבחירה ושלימותה כמו שבא בהודעת היראה בשער הנזכר כמו שיבא סמך לפרש להם הזרוזים והאזהרות הראויים בכל כללי המעשים התוריים העקריים ולגלות אזנם עליהם כל אחד לפי חומר ענינו או קלות המעדתו בו או נטייתו אליו כי בזה יושלם ענין הבחירה ויפוי כח בלי ספק. וזה כי צורך הפלגת הזירוז לאדם וההשמע אל העצה אצל דבר מהדברים הוא לפי סכנתו או לפי המצא בו הסבה או הסבות המגיעות אותו אליו כי כדעת מחייב לעמוד אדם כנגד מכאיביו ומעיקיו כ"ש כנגד סכנת נפשו או גופו כמו שנראה שנשתדלה מלאכת הרפואה בהשתדלות יותר גדול אצל החלאים המסוכנים או כאשר יקרו באיברים הראשיים לפי רוב הסכנה הנמשבת מהם. ועל דרך שאמר החכם מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד') והוא מבואר הכוונה ודוגמא זה אמר המשורר חנני יי' כי אומלל אני רפאני יי' כי נבהלי עצמי ונפשי נבהלה מאד וגו' שובה ה' חלצה נפשי וגו' (תהלים ו') יאמר שעם שהיה גופו אמלל ועצמותיו נבהלים לא חשש כי אם אל בהלת נפשו להיות חליה מסוכן מאד כמו שמחלתה היא יותר מסוכנת מכל שאר המחלות מוסף על מה שיש בקדימת רפואתה משאר התועלות כמו שיבא בפרשת וילך שער ק"ג ב"ה וזה הענין הוא מבואר מעצמו. וחז"ל אמרו בכל מקום חמירא סכנתא (חולין י'.) והאנשים בעלי הלב חוששין לה הרבה ואפילו מחששות רחוקות ואינן סומכין על נקלה שלא ליפול ברעה כמו שנפל גדליה בן אחיקם לבלתי חוש לסכנתו מאת ישמעאל בן נתניה. לא כן עשה אדוננו דוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך (שמואל א' כ"א) וגם בדברים אשר דבר ליהונתן מפני אביו מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה ומה ענה אותו יהונתן (שם א' כ') כמו שנתבאר היטיב בפרשת הבכורה שער כ"ג. ומה נאריך עוד בראיות בשיתחייב האדם חיוב טבעי ושכלי להדיח חמר הסכנה מעליו וכ"ש אם תצורף אליו סבה שנית והוא היות אל הדבר ההוא פני הראות אל שהוא טוב ובטוח כי אז צריך יותר לפקוח עיניו ולבו על שמירתו ממנו משל לדינר מזוייף שתצונו זהב ותוכו נחשת שהוא צריך ליזהר בו יותר מאשר אם היה רע מבית ומחוץ וכמו שאמר ינאי המלך לאשתו אל תתיראי לא מן הפרושים ולא מן הפריצים כי אם מהצבועים וכו' (סוטה כ"ב:) כי צריך מאד ההזהר מן החנפים המתראים טובים וישרים ובקרבם ישים ארבם וזה הענין עצמו אשר היה מכריז עליו שלמה המלך בתחלת ספר משלי (א') שמע בני מוסר אביך וגו'. כי כי לוית חן וגו'. בני אם יפתך חטאים אל תאבה אם יאמרו לכה אתנו וגו'. עד כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח (ש) כי אין ספק שיש בדבריו אלה תימה גדול משני פנים. האחד שאין דרך המפתה להזכיר הגנאי והכעור או עוצם החטא והסכנה אשר ישיגו למפותה בשמעו לו אבל דרכו להעלים כל זה ולזכור כל התועלות ופני הראות הטוב והנאות שיש בדבר ההוא שבא עליו הפתוי ראיה מהנחש הקדמוני הוא היה אבי כל מסית מדיח ומפתה הלא הוא אמר לא מות תמותון כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם וגו' (בראשית ג') הנה שהבטיח מן הרע ובשר את הטוב. אמנם שלמה לא כן עשה אבל סדר דברי המפתים החטאים האלה כשיאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם נבלעם כשאול חיים וגו'. ומי פתי יסור הנה (משלי ט'). ואין לומר שכוונתתו על דרך שנאמר להלן נלכה נעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם כי שם יסבול שמאמר לא ידעתם הוא מאמר התורה ונלכה נעבד דברי המפתה. אמנם בכאן דברי הפתוי עצמם הם אלו לא זולתם. והשני כי המיסר המזהיר לזולתו הוא כשיגלה את אזנו מה שהוא נעלם ממנו אצל הענין ההוא כמו שיאמר לו אל תאכל כך ואם הוא טוב למראה ומתוק למאכל כי רע ומר יהיה באחרונה אבל שיאמר לו אל תאכל סם המות כי מות תמות הוא מאמר בטל כי מי לא ידע וכן היה דברו אשר יצא מפיו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם נבלעם כשאול חיים אל תלך בדרך אתם מנע רגליך מנתיבתם כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם מה הודיעו ומה זרזו יותר מאשר הודיעוהו המפתים עצמם. וכבר היה איפשר לפרש דבריו אלה כשיהיו גלוי אזן והודעה אל הפך מה שכונוהו המפתים בהם. וזה כי באמרם נארבה לדם ירצה לאותם אנשי דמים הידועים אצלם שהם גוזלים וחומסים בני אדם בדרכים ולהרוג אותם ונצפנה ונגין על נקי וצדיק ונציל אותו מידם חנם שלא יקחו מידו מאומה מחיר זה נבלעם כשאול חיים אל הנקיים כלומר נכסה עליהם ונצפינם מהם ותמימים כיורדי בור כמו שהיה לאחימעץ ויהונתן מפני עבדי אבשלום דכתיב ויבאו אל בית איש בבחורים ולו באר בחצרו וירדו שם ותקח האשה ותפרש את המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות ולא נודע דבר (שמואל ב' י"ז). והנה במעשה זה כל הון יקר נמצא באחד הבורות ההמה או באחת הפחתים מאשר גזלו וחמסו הרשעים ההם ונמלא בתינו שלל ממה ששללו הם ואין בזה עון אשר חטא שהגוזל מן הגזלן פטור והיה מן הטוב ההוא אשר ייטיב יי' לנו גורלך תפיל בתוכנו ואחר שייפה מאמריהם וכוונתם על זה האופן גלה זיופם ואמר אל תלך בדרך אתם וגו'. כי אחר שידעת בהם שהם חטאים כמו שהניח ראשונה באומרו אם יפתוך חטאים אל תאמן לדבריהם ואל יכנס טוב כוונתם בלבך ולא תלך עמהם לא בדרך הזה אשר יקראו אליך ולא בזולתו מהנתיבות אשר ילכו בפני עצמן לפי שהכל הוא בהפך מה שאמרוהו כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם כי חנם מזורה הרשת וגו' ירצה הראית כמה ציידים שפורשים הרשתות בפני כל בעל כנף והיה השתדלותם לחנם לפי שהעופות נזהרו מהם והלך הצייד ההוא בפחי נפש ויהיו נא כמוהו אלו החטאים החושבים לתפוש אותך ברשתם שאתה תנצל מידם ויהיה יגיעם לריק ותקותם מפח נפש. והם לדמם יארובו וגו'. ירצה והנה דברת פתויים היא ג"כ מבוארת ההתול והכזב כי הם לדמם של אותם נקיים יארובו יצפנו לנפשותם. כן אורחות כל בוצע בצע כאשר ירצה לפתות לזולתו להורות לפניו פני הראות את הנפש בעל הפתוי יקח בהם והוא הנסת שעליו נתחכמו בה ואליו המציאוה. וכבר התבאר כן פרשה זו לצאת מהספקות אשר זכרנו אלא שהמלות מורות עליו כדרך שתוף המליצה העוברת בדרך ההלצות לא בדרך הפשטים: