עקידת יצחק · פרק צ׳, ה׳

א מה טעם שתהיה פרשת שמע ישראל נקראת פעמים שלש בכל יום ולמה אמר שהיא קבלת עול מלכות שמים יותר מפרשת אנכי יי' אלהיך וטעם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אז"ל שאמרו יעקב ולא משה ושעל כן נימריה בחשאי (פסחים נ"ו.). ב אומרו ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך וגו'. שהרי נתבאר בפרק שני מהמאמר הח' מס' המדות שהאהבה השלמה לא תמצא כי אם בשוים או בדומים גה שם נתבאר שקיומה צריך חזרת אהבה בדברים שוים וזולת זה שכל אלו הענינים נסתלקו מהאהבה אשר בינינו למקום גם בפרק ו' ממנו נתבאר שלא תפול אהבה כלל בין העומדים בתכלית המרחק ממעלה או שלטנות: ג הפלגת האזהרה בשיהיו הדברים על לבו בכל העתות אשר זכר והשנון והדבור בכל עת ובכל מקום והקשירה והכתיבה שיראה כי פשו להם אזהרות וזכרונות: ד מה טעם והיה כי יביאך וגו' לתת לך ערים גדולות וטובות וגו' אחר פרשת שמע. ומה טעם ובשמו תשבע הכתוב בה. ה מה טעם לא תנסו את יי' אלהיכם הכתוב בצדה. ו איך הסכימה תשובת הבן החכם עם שאלתו מה העדות והחקים והמשפטים גם עם מה שאז"ל בהגדת פסח אף אתה אמור לו כהלכות וכו'. ז באומרו לא מרבכם מכל העמים חשק יי' בכם וגו'. וכי עלה על הדעת שהיה צריך המון רבה לעשות מלאכתו או מלחמותיו. ח באומרו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו אל פניהם להאבידם היה לו לומר. ועוד מה טעם הכפל באומרו ולא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו: ט במאמר והיה עקב תשמעון וגו'. ושמר יי' אלהיך לך וגו'. ואהבך וגו' עד סוף. שנראה מיותר הכתוב לשום שכר הרבה עקב מעשים מועטים הפך מה שעשה במרה שנאמר אם שמוע תשמע וגו' והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו ולסוף כל המחלה וגו' (שמות ט״ו:כ״ו): והוא אחת מכל הנזכרות הנה בעד המשפטים לבד ויראה שהוא ראוי שיהיה בהפך להיות אז ראשית ענינם: י אומרו ברוך תהיה מכל העמים שיראה שהוא מיעד ברכה לכל העמים אלא שיתברכו מהם הפך מה שנאמר שם ואכלת את כל העמים גם מה טעם מאמר ואכלת את כל העמים וגו' לא תחוס עינך וגו' אצל זה. וטעם סמיכתו כי תאמר בלבבך רבים הגוים וגו'. וכבר נתבאר טעם לא תירא מהם זכור תזכור וגו'. ואחר אלו הספיקות נשוב להתחלת הביאור: