עקידת יצחק · פרק פ״ח, ו׳

ועתה ראה כי אלו השני ענינים נזכרים באלו המאמרים שזכרנו ראשונה בפירוש כי הנה הראשון באומרו עליו מטעם קול המונה של כרך ששמע ממאה מלין והוא קול המיית ההצלחות הזמניות אשר הם שקטים ושלוים בחזקתם ור' עקיבא דן קל וחומר מדת טובו ורב חסדיו לעוברי רצונו לעושה רצונו על אחת כמה וכמה והוא ממש מאמר חסדי ה' כי לא תמנו וגו' ומאמר אם אמרתי מטה רגלי חסדך יי' יסעדני. אמנם המאמר השני באו אליו מטעם שמעון ביתו והר קדשו של אלהינו והיא תשובת רבי עקיבא מדברי הנבואות לומר שאחר שנתקיימו דברי הייסורין הממרקין את העונות המבדילים בינם לבין אלהיהם אי אפשר שלא ישוב עטרה ליושנה ותחזור עבודה למקומה והדבקות האלהי יגלה ויראה כבתחלה כי זה הוא תוחלת הנפש אשר עליו אמרה על כן אוחיל לו והמשורר תנחומיך ישעשעו נפשי כמו שאמרנו. ועל שני הענינים האלו שבשתי תשובותיו של רבי עקיבא אמרו נחמתנו נחמתנו שני פעמים. ולהורות על אמתת זה הקפידו במאמר ונאמרו בלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו והיא דיוק נכבד חוזר אל שני המעשים אשר היו לו עמהם הנה הנם הסבובים והגלגולים אשר הורגלו בהם עם אלהינו ואשר היינו עליהם בזמנים העוברים וההוים ובמה שאנו מקוים אליו לעתיד כשיכמרו רחמיו עלינו. ואולם יראה ששלשת הענינים הסמוכים אשר זכרנו ראשונה ראשי פרשיותיהם הססובבים על אלו האופנים עצמם כי מלחמות סיחון ועוג וזולתם שסיפרו שם הנה באמת הם מהמין הראשון ומאמר ואתחנן אל ה' והנמשך אליו מהענין השני ופ' כי תוליד בנים הוא עצמו הענין השלישי עם המשך טוב התוחלת כמו שנזכר וכמו שיבא הביאור בכלל אחד מהם אחר זכרון הספקות הנופלות עליהם אמנם מה שהיה לו לדקדק בענין הראשון כבר נזכר בשעת מעשה מלחמות ההם ובמקומות הנזכרים שם. ומעתה נתחיל מפרשת ואתחנן אל יי' וגו':