עקידת יצחק · פרק פ״ח, ה׳

והנה כן מנהגנו ומשפטנו עם אלהינו כי הנה בהיותינו בדמותינו בצלמנו נבא לבקשת כל צרכנו בחק זכיותינו ובחוב המוטל על כל הנמצאות להפיק רצוננו ולעבור עבודתנו כי הוא היה כח וחוזק השלמים הבאים על הדברים כלם בכח מעשיהם ואין מוחה על דרך שאמר הכתוב ותגזור אומר ויקם לך (איוב כ״ב:כ״ח) כמו שבארנו זה הענין היטב אצל ומוראכם וחתכם וגו' שער ט"ו ובשאר המקומות הנמשכים אליו. אמנם כשיצא סמפון על השער ונחלש כח זה הזכות באופן מן האופנים כבר יבאו המבקשים בתורת תפלות ותחנונים לבקש מאל בעל הרחמים כענין שנאמר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני (ישעיהו נ״ח:ט׳). כי על שתי הכתות האלו נאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו (תלים צ"ט) כמו שכתבנו ענינו בפרשת בלעם שער פ"ב. אמנם כאשר ננעלו שערי תפילה ממנו לסבות חסרונותינו ואין בידינו די ספוקנו או השלמת רצוננו הנה נחזור אחרי צדדים בלתי הגונים מינים ממינים שונים מהם דרכיה עקשים מהם מקולקלים יש נהנה מן העולם בלא ברכה והודאה שהיא מעילה גדולה כמו שכתבנו שער ט"ו ויש בגנבת דעת העליונה ויש שחוטאים ביד רמה בחטאים גדולים ופשעים מפורסמים קלים וחמורים כאשר עשו אבותינו מלפנים בכל המשך ימות המלכים אשר לישראל ויהודה להודיע כמה ארך אפים לפניו. אמנם לסוף לא נפטרו מהפורעניות כי על כן הכם ע"י מלכי הארצות כמה פעמים ואחריתם מפח נפש כחרבן הבית וביטול עבודתו והגלות הבנים מעל שולחן אביהם והשליכם אל ארצות אחרות וממלכות רחוקות כמעט חמש עשרה מאות מהשנים והנה שגלינו מעל אדמתנו והיינו נבזים ושפלים בקצות הארץ שדודים ושלולים מכל טובות העולם וחמודותיו כל זה באתנו ומוצאים אנחנו רע ומר ממות אפיסת שפע הטובות הנפשיות והעדר ההצלחות האלהיות אשר היו אתנו מסוגלות מכל העמים ובעונותינו שרבו אין בידינו לא מייסורי הצדיקים ולא משלותן ואומר אבד נצחנו כי אין לנו עוד תקוה זולתי אלהינו כי רבים רחמיו על כן נקוה לו בשתים אלה יחוס עלינו ויגן בעדנו היום יקימנו ונחיה לפניו כמו שהבטיח הנביא ירמיהו ע"ה על זה באותה אלפא ביתא המשולשת לו במגלת איכה כי אחר שזכר עניו ומרודו בעמל ישראל אמר זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים רבה אמונתיך חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו (איכה ג׳:כ״ב-כ״ד) כי הנה הוא עליו השלום אחר שאמר בשם הכנסיה ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיי' היה משיב אל לבו זאת התשובה המחזקת אל לבו על כי יוחיל. ואי זו היא חסדי יי' כי לא תמנו וגו'. והכוונה כי עם שהוא יתברך מצד גדלו ועוצם מוראו ראוי שלא יעבור על מדותיו אך שישלם לעושה הרעה כרעתו אבל מצד היותו רב חסד מטה כלפי חסד יש לנו תוחלת גדולה כי אם עונותינו גברו מעלה ראש חסדיו ורוב רחמיו עד גבהי שמים ולכן יכוין הדבור עם לבו הנזכר ויגזור המשפט לו חדשים לבקרים רבה אמונתך. ירצה לכך לבי יאות לך שתעביר מעליך בגדי המחשבות הרעות אשר עליך והלבש אותך חדשים ונקיים בבקר בבקר להרבות אמונתך ובטחונך בו ית' אשר הוא ישיב שבותך ורחמך והרבך בכל הדברים אשר אתה דואג על חסרונם מטובות העולם וחמודותיו אשר היו בידך ראשונה. והנה אחר שגמר חוזק דבריו וטענתו אשר אל לבו החומד אלו הטובות הגופיות והוא עובר בעבורם זכר מה שהוסיף אומץ בזה נפשו המשכלת המשתוחחת על הרעה אשר מצא את עמה כמו שאמר ראשונה ותשוח עלי נפשי ואמר חלקי יי' אמרה נפשי על כן אוחיל לו. ירצה אם שהתקוה המיוחדת אל הלב מצד כחו המתאוה אשר עליו אמרו עינא וליבא סרסורי דעבירה היא (ירושלמי ברכות פ"א) אל חסדי יי' והצלחות העולם שישובו למקומן כמו שאמרנו הנה הנפש המשכלת מצד גזרתה ומחצבה יש אלהים קרובים אליה והיא לבדה חלק אדם מאל וחלק אלוה מעולמו לכן יש לה תקוה ותוחלת בו ית' מצד עצמו מבלי השקפת רוב החסדים הנזכר ים כי עשר ידות לו במלך והוא לבדו חלקה ונחלתה ועל כן ייחדה דבריה ותאמר לו והוא ענין הטובות הנפשיות האלהיות אשר זכרנו. והנה להיות מאמר הנפש אמתי ונכון עד מאד אמר טוב יי' לקויו וגו' והכוונה כי עם שהוא טוב לכל קויו מצד חסדיו יותר ויותר לנפש תדרשנו מצד עצמו כמ"ש בשם נפשו על כן אוחיל לו והוא אומרם ז"ל (איכה רבתי פ"ג.) יכול לכל תלמוד לומר לנפש תדרשנו (איכה ג׳:כ״ה). והנה נמשך הנביא בזה בענין חוזק הנפש וטענתה באלו הענינים דברי המשורר אשר דבר בצביונן וצורתן וזה כי אחר שזכר כל הרע המגיע לאומה הנבחרת מאויבי יי' האומרים לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב על הדרך שזכרנו ענינו עמהם בפרה אדומה שער ע"ט. אמר לולי יי' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי אם אמרתי וגו' ברוב שרעפי בקרבי וגו' (תלים צ"ד). ירצה לולי יי' עזרתה לי אשר נתן חכמה ותבונה בלבי להחזיק בתקוה והתוחלת כראוי כמעט שכנה דומה נפשי וענין טיב התוחלת הוא כי אם אמרתי מטה רגלי בהווה זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו כי חסדך יי' יסעדני לעתיד והוא ענין הנחמה הראשונה אשר הזכיר הנביא באומרו (איכה שם) חסדי יי' כי לא תמנו וגו'. ואח"כ אומר כי בהטיב מחשבותיו ובהרבות שרעפיו ועשתונותיו אל היותר נכון הנה שתנחומי יי' מצד עצמו המה ישעשעו נפשו לא בבחינת החסדים אשר זכר וכמו שאמר חלקי יי' אמרה נפשי וגו'. והדרך זה עצמו דרך הנביא ישעיה עליו השלום אחר שהזכיר כל הרעות המעותדות לבא עליהם לא נפלו אמר לסוף נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צבאה וגו' (ישעיהו מ׳:א׳-ב׳) וזה שתהיה בטוחה לשוב לאיתנה בכל מיני הצלחותיה בצאתה מהגלות אשר היא בו כי תדע בלי ספק יבא עת יאמר בו כי מלאה צבאה הנגזר עליה להיותה בצער הגלות ולא יוסיף להגלותה וזולת זה כי נרצה עונה בתשובה ומעשים כי זה מה שימהר את הקץ כמו שאמר זכו אחישנה (סנהדרין צ"ח.) ועוד בה שלישיה כי לקחה מיד יי' כפלים בכל חטאתיה והרי הוא ית' כאלו לווה ממנה וחייב לשלם לה ניחומין והרי נאמן הוא לשלם אמנם זה המאמר הג' הוא מבואר שהוא דרך פיוס כמו שאמר דברו על לב ירושלים כי הוא ית' מורה מעצמו ומקבל לעשותו כדי שתתפייס ותתישב דעתה ולבה עליה. ובפרשת החדש שער ל"ז כתבתי טעם נכבד אל מאמר כפלים בכל חטאתיה. והנה על הנחמה היותר חזקה אשר לנפש בדברים האלהיים המיוחדים אליה אמר קול קורא במדבר פנו דרך יי' וגו' (ישעיהו מ׳:ג׳). אין דרך המדבר ומסלת הערבה כי אם ההישרות הלמודיות להשיג שלמות הנפש הדברית כי הוא באמת דרך יי' ומסלה לאלהינו ואמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו למשל על אופן תקון הפעולות המדותיות בעצת החוקר בפרק ז' מהמאמר השני מספר המדות כי אשר הוא נוטה בפעולות אל אחד הקצוות יהיה תקונו להרגיל אל הקצה האחר עד שישאר מוטבע באמצעי. ולזה אמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו באופן שישאר העקוב למישור והרכסים לבקעה והנה כשיהיו האנשים מלומדים על יושר בכל מעשיהם עם זה יהיו נכונים לגשת אל מקום דבקותם והראות כבודו עליהם כבתחלה כמו שאמר ונגלה כבוד ה' כי היא ההשכלה באל יתעלה וראו כל בשר יחדיו כי פי יי' דבר ואותו העם אשר דבר אתו פנים בפנים יהיה במדרגה שכלית עליונה על כל העמים אשר על פני האדמה. והנה לחוזק ההבטחה וקיומה אמר קול אומר קרא ואמר וגו' (שם). אמר כי קול הנבואה אומר לנביא קרא והעד בעם את אשר יהיה באחרית הימים בלי שום ספק והנביא אומר מה אקרא כי אחר שכל הבשר חציר וכל חסרו כציץ השדה מה תועלת בייעודים האלו כי סופו יבש חציר נבל ציץ ואפילו המין המדבר כי רוח ה' נשבה בו דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב׳:ז׳) גם הוא הולך אחרי בצעו ולכן אכן חציר. והיתה התשובה האמת כי יבש חציר נבל ציץ בכלל טבע האנשים אמנם דבר אלהינו יקום לעולם כי אותו החלק הדברי אשר לו הוא נבדל משאר המדברים כמו שהעידו על עצמם ביום המעמד הנורא היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה׳:כ״א) כמו שבא פירושו יפה בספור מתן תורה בשער מ"ד ולזה על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון מבשרת ירושלם וגו' כענין שאמר כתבוה בשוקא וחתמוה בברא (ב"ב מ':) כי זה העם יהיה בטוח באלו הבשורות הטובות ועל כן בבטחון גמור אמרו לערי יהודה הנה אלהיכם: