עקידת יצחק · פרק פ״ח, ד׳

אופן עסקנו עם אלהינו בכל מעשינו כעסקנו עם זולתנו ממנו. וזה כי כשנבקש דבר מהזולת לצרכנו אם יש לנו עליו זכות של חוב או פקדון ושטר מתנה וכיוצא הנה באנו עליו בחוזק השטר ובתורת הזכות אשר בידינו והוא פורע מ"מ כי אחר שבא בכף רעהו הרי הוא חייב ועבד לוה לאיש מלוה. ואם אין לנו עליו משאת מאומה הנה אנחנו באים עליו בתורת מטו ותחנונים כי שערי בקשה ותחנה לא ננעלו ורבים יחלו פני נדיב והוא על נדיבות יקום. ואם אין לאיש רוח נדיבה או שאין אנו כדאי שיתנדב עמנו הנה אז יפתחו לפנינו כמה דרכים מעוקלים מהם באונאה מהם בגנבה מהם בעושק ונלוז ופעמים נשיג ופעמים לא נשיג אמנם על כלם נפרע פרעות באחרונה ולא נצא חפשי. והנה אחאב מלך ישראל עד נאמן בשלשת הענינים האלה במעשה כרם נבות. כי הנה הוא כשבקש הנחלה אם נמצא לו שטר חוב עליו בו יזכה בכרמו ממשפט המלוכה מדברי שמואל שאמר וכרמיכם וזיתכם הטובים יקח וגו' (שמואל א ח׳:י״ד). שאמרו לו סנהדרין דההוא הפחדה בעלמא הוא כלומר שיקח בכח הזרוע אבל לא מן הדין אי נמי שיקח פירותיהן ונתן לעבדיו עושי מלחמתו לא גופו של קרקע חלילה. הנה הוא בא בבקשה כמ"ש תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה (מלכים א כ״א:ב׳) והוא תכלית הרצוי והפיוס שיתן לו כרם טוב ממנו בחליפיו ועוד כסף במחיר שירצה בחליפין. אמנם בשלא קבל ממנו כי היה הדבר מגונה אליו כמו שאמר חלילה לי מיי' מתתי את נחלת אבותי לך שיראה שהיה להם לחטאת למכשול עון כמ"ש בחלק שני בשער מ"ד. והנה הקשה לומר מתתי את נחלת וגו' והוא מה שנאמר ויבא אחאב אל ביתו סר וזעף על הדבר אשר דבר אליו נבות היזרעאלי ויאמר לא אתן לך את נחלת אבותי (שם). וזה כי אם היה גנאי במכירה הנה לא היה במתנה אבל היה לו שבח גדול ותהלה שנתן למלך מתנה זו ואין שם סימן רק טוב כהא דאיתא בפרק האומר לחבירו (קידושין נ"ט:) רב גידל הוה קא מהפיך בההיא ארעא למזבנא אזל רבי אבא זבנא אזל רב גידל קבליה לר' זירא אזל רבי זירא קבליה לר' יצחק נפחא אמר לו המתין עד שיעלה אצלנו לרגל כי קא סליק אשכחיה אמר ליה עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו מאי אמר ליה נקרא רשע ואלא מר מאי טעמא עביד הכי אמר ליה לא הוה ידענא השתא מיהא ניתבה ניהליה א"ל זבוני לא מזבנינא לה דארעא קמייתא הוה ולא מסמנא מילתא אי בעי במתנה נשקלה רב גידל לא נחית לה דכתיב ושונא מתנות יחיה וכו' לא מר נחית לה ולא מר נחית לה ומתקריא ארעא דרבנן. וזאת היתה תלונתו באמור לו לא אתן לך את נחלת אבותי והנה תחלת הדברים הבלתי הגונים שהיו לשם אחרי כן הוא מה שנאמר שבא אל ביתו סר וזעף על הדבר ומה ששכב על מטתו ולא אכל לחם כי תואנה הוא מבקש שתבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מה זה רוחך סרה ואינך אוכל לחם והוא מה שהיה מוכן להשיב כי אדבר אל נבות היזרעאלי ואומר לו תנה לי את כרמך בכסף או אם חפץ אתה אתנה לך כרם אחר תחתיו ויאמר לא אתן לך את כרמי. והנה אופן תשובתו היה צד שני לבקשת רצונו בדרך לא סלולה. וזה שאם היה אומר לה היתרון אשר דבר אליו בענין מחיר החליפין ושלא נמנע רק בטענת חלילה לי מיי' הנה הוא חשב שתתיאש היא מן הכרם ושלא תשתדל עליו ולזה הניח לה מקום שתתגדר בו והנה היא בקשה צדדים אחרים יותר מקולקלים כמו שאמרה אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל קום אכל לחם ויטב לבך אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי ותכתוב ספרים וגו' (מלכים שם) יראה שהיא שפטה את דברי שמואל למשפט המלוכ' ודנה אותו כמורד במלכות אלא שעשתה בענין שנשתתפו בו כמה עבירות כמו שהוא מפורסם מדבריה אשר שלחה אל הזקנים והחורים אשר בעירו קראו צום והושיבו את נבות בראש העם והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעדוהו לאמר ברכת אלהים ומלך והוציאוהו וסקלוהו וימות ויעשו אנשי עירו הזקנים וגו'. אמנם לסוף לא מנע עצמו מן הפורענות כמו שנאמר אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש נאם יי' ושלמתי לך בחלקה הזאת נאם יי' (שם ב' ט') וגו' וכן באיזבל נאמר דבר ה' הוא אשר דבר ביד עבדו אליהו התשבי לאמר בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים את בשר איזבל (שם) והיה זה להם לפי שהיו מכלל מה שנאמר מה שתרגום אנקלוס (שמות כ' פסוק ה') כד משלמין בניא למיחטי בתר חובי אבהתהון כי אם חזרו החוטאים או הבאים אחריהם ממעשיהם הרעים חנון ורחום ה' ונחם על הרעה וכמ"ש באחאב עצמו הראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא (מלכים א כ״א:כ״ט) והוא מבואר שאם יאריך לעושה הרעה מכל שכן יאריך לבנו או בן בנו אלא אם יחזיקי בה והוא מבואר: