עקידת יצחק · פרק פ״א, ז׳

וזהו טעם המדרש שזכרנו ראשונה כי הנה לפי שבשעת המלחמות ימצא ענין השלום נפסד וכל טובותיו בורחות והרעות מגיעות כמו שאמר החוקר בעשירי מעשירי מספר המדות אמר הנה בדבר המלתמה לא יבחר אחד כלל ללחים בעביר הדבר אשר הוא לוחם או הכין המלחמה כי היה נראה מכל וכל עושק ורוצח הנה הוא ג" מהאוהבים יעשה לוחמים בעבור אשר יהיו מריבות ורציחות ע"כ. ירצה כי בהתחבר בעניני המלחמות ענינים רבים וחטאים הנה אי אפשר ששום אדם יבחר בהן מצד עצמן כי אשר כן יבחר יקרא עושק ורוצח וגם הוא יבא לידי שנאת הבריאות כלן אין צריך לומר הנלחמים עמו כי אם עם אחיו וקרוביו ומיודעיו היוצאים בצבאותיו כי הם יהפכו לו לאויבים וילחמו עמו בעבור אשר יקרה בהם מריבות ורציחות אשר אי אפשר זולתם. וכמו שאמר דוד כזה וכזה תאכל החרב החזק מלחמתך אל העיר והרסה (שמואל ב' י"א) וכבר ראה עצמו בסכנת מלחמת עוזריו לסבה הזאת עצמה כמ"ש ותצר לדוד מאד כי אמרו העם לסקלו כי מרה נפש כל העם איש על בניו ועל בנותיו ויתחזק דוד באלהיו (שם א' ל') ולזה היה ראוי ומחוייב לכל מסדר נמוס ישר וכולל להיישיר המלך והעם בענינים אלו באופן שימנעו כל אלו הרעות במאמצי כח וכאשר לא יסבול האיפשרות מניעת המלחמה שידעו ויכירו כי כוונת הלוחם אינה בעבור הדבר אשר הוא לוחם כמו שאמר החכם כי איש כזה הוא אכזרי עושק ורוצח אבל שהמלחמה הוא לו במקרה והתכלית אליה שהוא להביא מצב השלום והבטחה הוא הכוונה בעצם וכמ"ש המשורר שבזה יתחלפו הוא והלוחמים עמו באומרו אני שלום וכי אדבר המה למלחמ' (תלים ק"כ) כמו שנתבאר במבוא השערים אשר בתחלת הספר. ולזה אמר בזה המדרש על מאמר וישלח ישראל מלאכים אל סיחון וגו' זהו שאמר הכתוב סור מרע ועשה טוב שכן ארץ וגו' סור מרע ועשה טוב בקש וגו'. יורו כמה צריך האדם להזהר בהרחקת הענינים והמעשים אשר בהם יפסד האדם סדר הטוב והרע בכלל כמו שהוא מעשה המלחמות כמו שאמרנו ושלזה ראוי לגמור סור מרע ועשה טוב סור מרע ועשה טוב לגזירה שוה כי לשכון ארץ אף כי יבא לגרש גוים מפניו בדרך מלחמה יחוייב לבקש שלום ולרדוף אותו ונתנו הסבה לזה כפי מה שאמרנו כמו שביארו' באומרם לא פקדה התור' לרדוף אחרי המצות האלה כי יקרא קן צפור כי תפגע כי תראה כי תחבוט. וזה כי לפי שהן מצות מיוחדות לתקן מזג האדם ולהטביעו במדת הרחמנות ולהרחיקו מהכילות וצרות העין והחמדה וכיוצא בזה כמו שהוא מבואר מענינים והדומים להם והוא כדי שימצא אצל כל מעשה ומעשה מהם כאשר יבא לידו נוהג כפי המדה המעולה וכמו שאמרנו לטוב לך לטוב לנו וגו' כי הכל הוא להטיב האדם לעצמו ולזה די לו לאדם שישתדל אחר הקנאת הקנינים המעולים ויעשה ויפעל לפיהם כאשר יזדמנו הענינים לפניו אמנם אשר תכליתם לא זה בלבד רק הרחקת נזקים וענינים מגונים מכתות האנשים כמו שיהיה זה בעניני השלום הנה הוא צריך לרדוף ולבקש אותו בכל צד שאפשר קודם שיגיע צרכו לפניו כדי למנוע ולהרחיק הנזקים והענינים הרעים וחטאים מבין האנשים ולא יאמר די לי כשיזדמנו לפני שאפשר ביניהם ואשלימם וכ"ש במערכות המלחמות אשר בין גוי לגוי וממלכה לממלכה כי כרובם וגדולתם כן יוסיפו הרעות והנזקים כמו שנתבאר. ושלזה אין להמתין לאמר אני אערוך מלחמתי ואם הם ירצו להשלים אקבלם אבל שיקדים להם דברי שלום כדי למנוע ולהרחיק הענינים הרעים והנזקים הנמשכים מהמלחמות כל מה שאפשר וגם כי לא ישמעו מהם והמלחמה תהיה הכרחית הנה כבר יודיעו בזה שהמלחמ' אינה נרצית להם בעבור הדבר אשר הוא לוחם ולא בעבור דבר העושק ונלוז אשר בה כ"א בעבור בקשת הטוב והמנוחה אשר בסוף ולזה בחרו להם לשלוח אלו המנאכים בדברי רצוי ותחנונים על הדרך היותר נאות שאפשר להפוך לבם אליהם כמו שיבא בביאור ב"ה והסכימה לדעתם הדעת העליונה בלי ספק. ובמדרש (דברים רב פ' ה') על וחגזר אומר ויקם לך (איוב כ"ב) אמר שזה אחד מהדברים שגזר עליהם משה והסכים על ידו הקב"ה אמר לו שילחם עם סיחון ועוג והוא לא עשה כן אלא וישלח מלאכים ממדבר קדמות דברי שלום לאמר אמר הקדוש ברוך הוא לך אמרתי להלחם עמו ואתה פתחת בשלום חייך שאני מקיים גזירתך כל מלחמה שיהו הולכים לא יהו פותחים אלא בשלום שנ' כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום (דברים כ'). והכוונה שזה מה שיתחייב מהדעת השלום האנושי ויסכים עמו הדעת האלהי מהטעמי' שכתבנו אשר שניהם נתבארו בפרשה ההיא כי אם נמצא שצוה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן (שם) כל שכן שראוי לישמר שלא יבאו נזקים והשחתות באנשים בכל מה שאפשר למונעם. וגם ביאר שלא תהיה הכוונה במלחמות ההכרחיות בעבור עצמם ואמר כי החרם תחרימם החתי וגו' למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליי' אלהיכם (שם) הורה שיהיה להם הסרת החטאת בעצם וראשונה וענין המלחמ' במקרה ובשנייה ומכאן אמרו עשו תשובה אינם נהרגים (ספרי פ' שופטים) והם עצמם דברי המאמר הנכבד שזכרנו: