עקידת יצחק · פרק פ״א, ו׳

ועתה ראה כי להיות מדת השלום ומעלתה לצרכי חיי העולם ראשיית ורבנית על כל שאר המעלות כמו שכתבנו ענינה בשער ע"ד עד שכבר תהיה ביניהם כמלך בין שאר האנשים הנה לזה לא יספיק הזהירות בה כאחת אחת מכל המצות או המעלות החלקיות שאמרנו אבל שיעשו אצלו עניני שמירה גדולה וזהירות מופלג להגיע הטובות הרבות הכלולות בו ולהרחיק הרעות העצומות הנמצאות להעדרו. ולזה היתה עצת החכם רבי מתיה בן חרש נכונה מאד באומרו הוי מקדים שלום לכל אדם (אבות פ"ד) כי לא יספיק שירגיל מדת השלום כשתבא לידו רצוני שלא יריב עם רעהו או שיחזור לו שלום כשיתנהו לו אלא שישתדל להמציא השלום ולהעביר הריב והקטטה זמן רב קודם שיבא ענינו באופן שלא תמנע הגעתו לשום התרשלות שאיפשר שכאשר יבא הצורך לא יעלה בידו וכמ"ש בלמוד התורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך (שם) ואמר ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה (שם פ"ב) ולזה הסכימה בזה דעת האלהי הזקן כשאמר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום (שם פ"א). והכוונה כשיהיה אוהב אותו בשיעור שירדוף אחריו ולא ישוב עד שישיגנו ואפי' בדרך רחוקה ולא ימתין עד עת צרכו כי אולי לא יעלה אז בידו ויגיעו הנזקים המחוייבים לחסרונו ומזה שובח הרב הגדול והקדוש אהרן הכהן אשר אליו ייוחס לימוד זה אומרו (אבות דר"נ פ' י"ב) שכשהיה מרגיש שהיה שום תגר ומחלקת ממשמש בין ב' אנשים לא היה ממתין עד שיכירו ויבאו לפניהם להסכימם ולהשלימם אבל היה מקדים וממציא עצמו אצל אחד מהם ואומר לו כמה מתחרט חברך מאשר היה בלבו עליך או מאשר דבר אליך קשות והוא שלחני אליך לפייסך והוא שומע ומתפייס ממנו ואומר אני הוא שחטאתי כנגדו ואני צריך לפייסו וכן אומר לחבירו וכשפוגעין זה את זה דורשים ומחבקין ונושקים זה לזה ונשארים אוהבים ורעים וכן מנהגו בין איש לאשתו בין אב לבנו ולבתו כמו שהוא מפורש במדרשות וכל כך למה כדי למנוע הרעות הגדולות הנמצאות בהעדר השלום כמו שאמרנו. ולזה נאמר עליו ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (במדבר כ') כי הנה העם כלו האנשים והנשים והטף הרגישו כי בחסרונו חסר להם ענין השלום מהיות על זה השיעור מהשמירה ולזה ספדו והלילו עליו כלם והנה האל ית' לא קפח בזה שכרו וכבוד גדול עשה לו במותו דומה ומתיחס למנהגו זה. והיא מה שאמרו חז"ל בתורת כהנים (סוף פ' צו הנקרא מכילתא דמילואים) והביאו הרמב"ן ז"ל בפרש' הזאת וזה לשון הברייתא ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אותם את אלעזר בנו האיך היה משה יכול להפשיט הבגדים כסדרן והלא העליונים הם עליונים לעולה והתחתונים הם תחתונים לעולם אלא מעשה נסים נעשו לו במיתתו יותר מחייו העמידו על הסלע והפשיטו בגדי כהונה בגדי שכינה נלבשים תחתיהם. וילבש אותם את אלעזר בנו וכי האיך היה משה יכול להלביש הבגדים לאלעזר כסדרן אלא כבוד גדול חלק לו המקום במיתתו יותר מחייו שנלבשו בגדי שכינה למטה וחזר והפשיט את אהרן הבגדים כסדרן והלביש את אלעזר כסדרן ע"כ לשון המדרש. והנה הרב ז"ל לא פירשו וראיתי רבים נבוכים בכוונתו אמנם הנראה לי בו הוא כי הוא מבואר דקים להו לרז"ל שלא יתכן שיעמד אהרן לשעה ההיא מחוסר בגדים כלל הן שיהיו עליו בגדי כהונה או בגדי שכינה אבל הוקשה להם ז"ל כי לו הונח שבהפשיטו בגדי כהונה ראשון ראשון יולבשו בגדי שכינה תחתיהן איך יתכן זה שהרי בהפשיטו ממנו את ציץ הזהב ובא צין שכינה תחתיו הנה כשיבא אחרי כן להפשיט את החשן יוכרח להוציאו דרך ראשו ואז יעלה החשן על ציץ שכינה וכן בהפשיטו מעיל התכלת ובהוציאו דרך ראשו יוכרח להעלותו על ציץ וחשן שכינה ונמצאו שהיו חשן על ציץ וכן מעיל על החשן והציץ וכן כלם וזה א"א שהרי חוייב שהעליונים יהיו עליונים לעולם והתחתונים תחתונים לעולם שהכוונה שלא ימצאו תחתונים למעלה ועליונים למטה בשום צד ובשום זמן והנה לא מצאו אפשרות לזה כי אם בדרך נס והוא שיעלה אהרן אל הסלע ויהיו משה ואלעזר למטה ויפשיט אותו דרך רגליו ולא יעכבו כתפות הבגדים ההפשטה כאשר ימשיכום דרך מטה מבלי שיוזחו ויפרמו או יוקרעו והוא נס גדול באמת כי יראה שלא היה שם גשם מעכב והנה עם זה צורך ההפשטה אמור שכבר יופשטו התחתונים מבלי שיעלו על ראשי בגדי כהונה אשר עליה כלל אמנם כשבאו אצל הלבשת אלעזר חזרו לקושיתן מצד אחר והוא שעדיין א"א שיופשט אהרן מהבגדים כסדרן כי איך ילבשם אלעזר דרך הפשטתן כמו שיתחייב מהכתוב האומר ויפשט וילבש שנראה שמפשיטו מזה ומלבישו לזה על הסדר ראשון ראשון והרי נמצא אלעזר לבוש עליונים למטה וההפך ולזה הוצרכו לומר שנעשה שם ענין שני מלבד הנס שנזכר ראשונה והוא שהופשטו התחתונים תחלה ונעשה עמו כבוד גדול כי מוסף על מה שהלבישו בגדי כהונה רצה שיולבשו לו אלו בגדי שכינה למטה תחלה והוא נוטל ממנו התחתון ראשונה דרך רגליו ונכנס של שכינה תחתיו ומלביש לאלעזר וכן בשני וכן לשלישי עד כלם והוא לו כבוד גדול שנכנסו בגדי שכינה בין בגדי כהונה לבשרו ולא הקפיד בשיהיו עליונים עליהם אחר שלא נהפך הסדר והוא פירוש נכון בעיני ומבואר בעצמו כשיעוין היטב ויובן טעם אמרם בענין הראשון מעשה נסים ובשני כבוד גדול אמנם היה הנס והכבוד האלו ראויים לו ומתיחס כי כמו שהיה משתדל בחייו לעשות שלום בין החולקים והמנגדים ושישמעו הגדולים אל הקטנים ויוסכמו באהבתן כן נעשה לו כבוד במותו בשנעשה לו נס והסכמת שלום בין הענינים העליונים והתחתונים עד שנשמע המנהג הטבעי אל הנס במה שלא עצרהו הגשם מהפשט הבגדים ההם דרך מטה וגם שלא נמנע הטבע האלהי להיות בגדי שכינתו תחת בגדי כהונה והוא ענין נפלא מאד נמשך מההשגחת האלהית לפעל המיוחד הזה שאנו בענינו שהוא כולל עניינים רבים משאר המעלות כי על כן צריך חזוק ושמור יותר מהם כמו שאמרנו: