עקידת יצחק · פרק פ״א, ה׳

הקודם הוא מבואר מכמה מצוות הבאות בתורה האלהית שכל אחת היא באה להרחיק האדם מאי זה גנאי ומדה פחותה כמו שתאמר מצות פריקה וטעינ' שהכוונ' לעקור ולשרש טבע השנא' מקרבנו נגד אחינו מקניהם וקניינם עד שכבר תהיה בעבור זה טעינת השונא קודמת לפריקת האוהב כמו שבא בפרשת משפטים כי כל זה בכלל לא תשנא את אחיך בלבבך וגו' (ויקרא י"ט). וכן הלואת כספים נאמר בו נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט"ו) מלמד שהמצו' ההיא להרחיק צרות העין וכילות הלב מהאנשים. והקש על זה בלא תלך רכיל ולא תקום ולא תטור (ויקרא י"ט) והדומים שכלם להשיב האנשים במדותיה' הנפרדות כל אחת לפי ענינה כי על כן אמרה התור' על כללן לטוב לך (דברים י') לטוב לנו (שם ו') למען ייטב לך (שם כ"ב) כלומר שהכוונ' בהם היא להיטיב האנשים כדי שימצאו אצל כל מעשה ומעש' על צד הישר והטוב: אמנם הנמשך מה שיתחייב מזה בגזירה שכלית הכרחיית מצאנו ראינו ביאור אמתתו מקצת מצות ממנה כמו שהוא הענין בדבר המשפט כי לפי שאין הכוונ' בו להרחיק מדה אחת רעה לבד כי אם למנוע ולהרחיק חמס וריב מעיר על כל דבר פשע אשר יולד ביניהם עושק רש וגזל משפט וצדק מעניני הממונות או קלונות וחבלות הגופים והרציחות אשר המה רעים וחטאים גדולים ורבים כי כרובם וגדולתם כן החמיר' התור' מאד על זה והרחיק' הטיית הדין והמביא אליו אמר בפרשת משפטים לא תטה משפט וגו'. מדבר שקר תרחק וגו'. ושחד לא תקח וגו'. במקום אחר לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל וגו' (ויקרא י"ט). ובאחר שמוע בין אחיכם ושפטת צדק וגו' (דברים א'). לא תכירו פנים במשפט וגו' (שם ט"ז). ולסוף לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד וגו' (שם ט"ז) הנה שבאו האזהרות רבות וחמורות כפי רוב הנזקים המתרגשים לבא מהעדר המשפט וכמו שאז"ל צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ כדאי הוא מנוי הדיינים להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם (ספרי פ' שופטים) והוא מבואר. ומזה המין עצמו הוא למוד התורה שאין הכוונ' להישיר האדם ולהטיבו במדה אחת או קצת מדות כי אם להסיר מסביביו כמה מכשלות ונזקים העוטרים אליו מפה ומפה ולזה רבו כמו רבו עליו המצות התמידיות וגם הטיל' המצו' על כל האדם וכל זמן עד שלא ישאר לו זמן פנוי ממנה כמ"ש הנביא לא ימוש ספר התור' הזה מפיך והגית בו יומה ולילה למען תשמור ככל הכתוב בו וגו' (יהושע א'). ובמלך והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד לירא' את ה' אלהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת וגו' (דברים י"ז) כי להיות המלך איש שהכל תלוי בו והטוב והרע הנמצאת בו אינו טוב או רע חלקי ופרטי אבל כללי הנה הרבה עליו תורה ומצות בצוותו לכתוב את ספר משנה התור' ולקבוע למודו בה תמיד להקריב הטוב הכללי הבא לרגלו ולהרחיק ולמנוע הרעות הרבות הגדולות והנזקים הנפלאים המתחייבים מהפכו. וכבר קרה בשמירתו בזה יותר משאר האנשים מה שיקרה בשמירתו בסבות המלחמות כי הנה לכל איש מאנשי הצבא יספיק שיבאו שמה איש וכליו בידו להדיח מעליו סכנת המנגד אמנם המלך ישתדלו שלא יצא עמהם אבל שיהיה במקום המשומר מכל פגע כמו שאמרו עבדי דוד אליו זה פעמים וכאשר כתבנו בשער ע"ח ואם א"א לו שלא לצאת תהיה ביאתו לשם היותר בטוח' שאפשר בהיות כל גבוריו סביבו שומרים לראשו וכל שרי חייליו מימינו ומשמאלו ולפניו אין מספר לנדודיו וכל זה למה לפי שנפילת המלך לא תהיה נפילה חלקית מאיש אחד אבל נפילת העם כלו וכן הוא הענין בשמירת המלך המצוה והתור' או עוברו עליה וזה מה שנתאמת מאד בספורי המלכים אשר מלכו על ישראל ויהודה כל הימים כי בכלם נתקיים מה שאז"ל דור לפי פרנס (ערכין י"ז.):