עקידת יצחק · פרק פ׳, ח׳

ועל כל פנים האנשים האלה אף על פי שחטאו הנה לא יצאו ולא היו עתידין לצאת כמותן אל המציאות בזמן וענין שיוסכמו שם שאר הסבות לתת תורה לעם יי' כמו שנתבאר והרי נתבאר זה משלשת הרועים אחים גם יחד במה שמתו בנשיקה (ב"ב י"ז.) שהוא ענין אחד נפלא באיכות ההפרדה וזה כי לעוצם שלמותם והפרדתם בעוד בחיים חיותם היתה תשוקת נפשם נפלאה להקשר ולהדבק עם האלהים אשר נתנה עד כי בהפלגת זה הכוסף יצא רוח נשמתם בנשיקה ובאהבה רבה ועזב את הגוף ומת. וזה ענין שנתבאר בהם מאד בהיות מיתתם ע"י מצוה יאסף אהרן אל עמיו וגו'. וכל אותו הענין שכבר נראה היה המות ברשותם לעשות אותה כעושה המלאכה היותר נקלה שבידו. וכן במשה עלה אל הר העברים וגו' והאסף אל עמך כאשר נאסף אהרן אחיך וגו' (דברים ל״ב:מ״ט) והוא מה שאמרו חז"ל (ב"ב י"ז.) שביארו ענין הנשיקה הזאת מאמרו בהם על פי יי' (דברים ל"ד) כלומר שהיה בידם לעשות ע"י צואה. וכן במרים שנאמר ותמת שם גזירה שוה וימת שם משה וגו' (ב"ב י"ז.) ועליהם נאמר ממתים ידך יי' וגו' חלקם בחיים (תהילים י״ז:י״ד) אמנם במדרגתו של משה רבינו אצל אליהו ז"ל ובהפרש אשר ביניהם לענין הסתלקם מן העולם ידובר בו יפה במקום פטירתו שער ק"ה בע"ה. זה מה שראיתי להקדימו אל ביאור זה הספור החמור מענין חטאם של משה ואהרן וקנס מיתתם אשר נאמרו בו דברים רבים ולא נתקררה הדעת בשום אחד מהם. ולא עוד אלא שהם סותרים זה לזה וטעמי האחת סתירות לזולתו כמו שנראה שהרמב"ן ז"ל סתר דברי הרא"בע ז"ל הסותר דברי הכל כמו שהוא בפירושו ודבריו גם הוא נעלמים ממנו ומופלאים מן דעתנו ואנחנו נרצה בדברים מה שנוכל להולמו כפי השגתנו ומה שיראה לי בו אזכור אותו אחרי זכרון הספקות הנופלות בענין והדעות הנזכרות בו על סדר הכתובים: