עקידת יצחק · פרק פ׳, ט׳

א באמור העדה בדברי ריבותם ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה' וכי שוטים היו שלא קבלו מוסר בכל מה שראו בעיניהם מקרח ועדתו הטרם ידעו כי תמו לגוע. ועוד איך נתאוו לאותה מיתה היותם מן השרופים או מן הבלועים: ב אומרם ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו התחילו בקהלם וסיימו בבעיריהם. ועוד מאמר למה העליתנו ממצרים להביא אותנו וגו'. ולא עוד אלא שאמרו לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות והלא קם להו בדרבא מיניהו כי עתה לא עת להתאונן מן התאנים ומן הרמונים: ג למה הקפיד הש"י על המעשה הזה שיעשה בדבור לבד כמו שיראה מפשטי הכתובים וכי עכשיו היתה תחלת מעשיו להתפאר: ד והיא הקשה והחזקה מכלן בחטאו של משה רבינו וענשו. שהרי שולחן והרי בשר והרי סכין לפנינו ואין לנו פה לאכל (קידושין מ"ו.). וזה כי מצות השם למשה היא כתובה לפנינו והמעשה אשר עשה לא נעלם מנגד עינינו ומחרון אף הש"י עליהם נשתומם לבנו ואין אתנו פירוש על זה שישכך את האזן בחטא וביישוב הכתובים ויען כי רבו בו הדעות אזכור אותם על סדר הכתובים שדקדקו אותם איש איש לפי דעתו ויתבאר איך היו קצתם ספקות לקצתם ועם זה יתבאר על נכון מה שיאמר בו בסוף. והוא כי כל המעשה הזה נכלל במה שאמר הכתוב ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים וגו' וירם משה את ידו ויך את הסלע וגו' והנה על כרחנו היה החטא בכלל מה שיספרו אותו אלו הדברים או בדבר מיוחד הנאמר בחלקיהם. והנה קצתם אמרו שהחטא היה באומרו שמעו נא המורים לפי שהקל בכבוד הרבים בני אברהם יצחק וישראל (במ"ר פ' י"ט). והרמב"ם ז"ל כתב כי לא מטעם זלזול כבודם בזה המאמר היה החטא שא"כ למה היה חוזר לומר בתוכחותיו ממרים הייתם עסה' (דברים ט) אבל מפני שהראה להם במאמרו זה פני זעם אשר לא זעם ה'. והבינו ממנו שהש"י יקצוף על שאלתם בדבר ההכרחי או שהוא דבר נקל לנביא לכעוס על לא דבר ויהי דוגמא לרואים כמו שכתוב בח' פרקיו (פ"ד) כמו שזכרנוהו ראשונה. וכבר הקשה עליו הרמב"ן מעונש אהרן אשר לא כעס ומאמרו יען לא האמנתם ומעלתם ומריתם כמו שהוא בפירושיו. ואחרים אמרו (עיין ראב"ע) כי החטא היה באומרו המן הסלע הזה וזה כי הם שאלו שיוציא להם נוזלים מסלע אחר שנזדמן להם והם גערו בהם ואמרו המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו יצאו מים. והנה בזה המעיטו יכולת השם בעיניהם שיחשבו שהש"י אינו יכול על כל הדברים כי אם על ענינים מיוחדים והודאת הנביאים כמאה עדים דמי ואין מעידה גדולה מזו. אמנם לא שייכא הכא תוכחת מריתם פי: