עקידת יצחק · פרק ח׳, י״א

השלישית שבתנאי הנבון שבכל מה שיסדר פעולותיו להביא התכליות הטובות שיכוין להגיעם אליהם בדרך טוב ונכון שאם לא יעשה כן יקרהו כמו זה שמוליד תולדה אמתית מהיקש כוזב להיות הגבול האמצעי כוזב ולזה גומר החוקר ולכן לא תהיה בשום צד תושיה כי אם היושר אשר הוא מועיל גם אם תביא אל הדבר הראוי אם לא יהיה בדרך הראוי וזהו עצמו מאמר המשורר הורני יי' דרכך כו' (תהלים כ"ז). יראה שיורהו דרך להגיע אל מחוז חפצו ושינחהו אל הגבול ההוא באורח ישר ונכון. ואשר לא יכוין אל תכלית טוב בחכמתו או שלא ידרוך אליו בדרך הראוי לא יקרא נבון. אבל זה יקרא רשע ערום (ב"ב קל"ז.) וזה טדר וזובח משחת ליי' (מלאכי א׳:י״ד). שלש אלה קצות דרכי האיש הנבון הראשיות, תחתם יעמדו כל שאר תואריו וסגולותיו אשר נזכרו שם וזכרתי לך מעט מהרבה למען יהיה לנו לעינים לראות טוב כוונת המשוררים באלו הכתובים הבאים אשר סדרו בהם הענינים האלו בעצמם זה אחר זה אחר שנתנו גדרו ותוארו על הדרך שזכרנו בחלקו מהכתוב הראשון בהמשך אלו הענינים אמר חגור חרבך על ירך גבור הודך והדריך, והדרך כו', חציך שנונים כו' כסאך אלהים עולם ועד כו' אהבת צדק כו' (תהילים מ״ה:ז׳). למה שכבר אמרנו שפעולת השכל המעשי תתיחד לחשוב מחשבות לסדר הטובות האנושיות והוא קנין בנפש בלתי יוצא לחוץ רק שהוא נכון ומזומן לצוות ולזרז אל הכח המלאכותיי המוציא אותו החוצה כמו שהונח לזה דמה אותו לחגורת החרב בנרתקה על ירך גבור כי הוא יורה על הכחיות המוכן לצאת מהרה אל הפועל כשיבא הצירך. ולזה אמר אתה גבור והוא הכח המעשי שאמר הודך והדרך לחגור חרבך על ירך כלומר תארך המיוחד ובדרך האמתי הוא קנין אמתי נעשה בהשכל אצל טובות האדם בלתי יוצא לחוץ אבל הוא נכון ומזומן לצאת כמו שהוא החרב על ירך הגבור שאם שאינה עדין יוצאה מתערה אבל היא נכונה מאד לצאת. ויהיה אומרו הודך והדרך כאלו אמר תארך ומהותך כי הדר ותואר שמות נרדפים או קרובים כאומרו לא תאר לו ולא הדר (ישעיהו נ״ג:ב׳). ואחר שביאר גדרו בזה הכתוב נעתק אל השלשה תארים אשר אמרנו. על האחד אמר והדרך צלח רכב על דבר אמת וכו'. למה שיחוייב שתצטרף עם החלק הזה התבוניי המעלה המדותיי צרוף דבק לא תסור ממנו בשום פנים כמו שהונח לזה דמה אותו לרוכב שזה ענינו לגמרי כי כמו שהרוכב עם שהוא זולת המרכב ונפרד ממנו כמ"ש הרב המורה בפי' לרוכב בערבות (תהילים ס״ח:ה׳) פרק (ע') חלק א', מ"מ תואר הרכיבה לא יצוייר בזולת מרכב עד שאם תאמר רוכב מדרך ההצטרפות יחוייב שיכלול המאמר המורכב ואף על פי שלא תפרש אותו בשפתיך כן כאשר תאמר נבון אין אתה צריך להוסיף שהוא ישר הרצון והבחירה כי הוא ודאי בכללו ולזה הפליג המליצה בשאמר והדרך צלח. יראה תארך הראשון אתה הגבור להצטרף עם דבר אמת וענוה צדק ושלא תפרדו זה מזה כמו שלא יפרד הסוס מהרוכב בבחינת התואר ההוא. וכמ"ש שהוא קנין אמתי נעשה בהשכל אצל טובות האדם ועם זה ודאי תורך ימינך מעשים מראים אשר יעלו בידך כי בהסכים השכל עם הרצון הישר יצאו כל פעולותיך שלמות ושכולה אין בהם. ואחר שתאר התנאי האחד ביאר השני ואמר (שם מ"ה) חציך שנונים עמים תחתך יפלו וכו'. והוא צורך זריזותו אל ידיעת הענינים החלקיים והקפת כל קצוי פרטיהם לפי שהוא אצל הדברים הנפעלים כמו שאמרנו. ולזה הפליג במליצתו לומר שצריך זה הגבור שיהיו חציו שנונים והוא כנוי אל ידיעת הדברים החלקיים, כענין שתרגם אנקלוס בעלי חצים (בראשית מ״ט:כ״ג) מארי פלוגתא, והוא הזרוז והחדוד בידיעת החלקים והקפת הפרטים כפי אשר יאות לכל עם ועם ולפי הזמן והמקום. ולזה אמר עמים תחתך כו' יראה שיהיו חציו שנונים אל אשר יאות אל הנהגת העמים אשר תחתיו. ולפי שהידיעה החלקית הזאת צריכה שתתפשט בדברים הממשיכים הטוב והעוזרים אותו ובהכרת הדברים אשר ימנעוהו וידחוהו ממנו כי ידיעת ההפכים אחד ושתיהם צריכים לתשלום התבונה כי איך ישמר האדם ממה שיזיק אם לא יכירהו. לזה אמר יפלו בלב אויבי המלך כי חצי הכרתו אלו צריך שיפלו ויגיעו בעצם הדברים המפסידים והמונעים מהגיע פעולות שכלו אל השלמות שהם לו כאויבים כדי שישמר מהם שהוא תכלית ההקפה כמו שאמרנו. ואחר שביאר זה התואר הב' נעתק לבאר הג' ואמר כסאך אלהים עולם ועד שבט מישור כו' (תהלים שם) ירצה שתכלית המכוון לו בכללי מעשיו אשר יעשה אותם בכח המלאכיי אשר עליו יכון כסא הוא האלהים שהוא מטיב התכליות כלם וגם המטה אשר יעשה בו את הדברים החלקיים המביאים אל אלו התכליות צריך שיהיה שבט מישור והיא מליצה תמה ושלמה להיות התכליות בכל המבוקשים טובים ואל ההגעה אליהם בדרכים נאותים כמו שאמר: