עקידת יצחק · פרק ח׳, י״ב

הנה בזה נשלמו הג' תוארים שהקדמנו זכרונם עם נתינת הגדר בראשם ועתה נעתק לשבח זה החלק בהבדלו המיוחד במעלה וכבוד על שאר הכחות הנפשיות כמו שעשה ראשונה בהבדילו השכל העיוני על כל שאר כחות האדם כאשר ביארנו ולזה אמר אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים כו'. והכוונה כי לא משחו אלהים שמן גדולה וכבוד על עדרי חבריו שהם הכח הרוצה והכועס המאוה המואס וזולתם אשר הם תחת הכח המתעורר רק בסבת הענין המיוחד שבו שהוא לאהוב הצדק ולשנוא הרשע בכל מה שישכילהו ובכל מה שיסדר הפעולות היוצאות לחוץ ע"י אלו הכחות הגופיות והאברים הכליים. והנה עם זה השלים ענינו בתת סבת חשיבותו ומעלתו באומרו על כן משחך אלהים כו' כמו שהדברים האלה עצמם אמר בכמו זה אל השכל המוחלט על כן ברכך אלהים לעולם כמו שנתבאר: ואחר שהשלים תואריו העצמיים נמשך לפאר אותו ולקלסו מצד היותו חושב מחשבות לעשות בכל מלאכה כי לא נתחלל כבודו בזה כמשפט שכלי האנשים. ולזה סדר המלאכות החשובות והיקרות מאד המועילות תועלות גדולות לחיים הטובים והמאושרים ואיך הכחות הגופיות והאברים הכלים הם מזומנים לפניו לעבוד עבודתו כמשרתים עושי רצונו ועם זה כבודו מונח במקומו. ועל הענין הראשון אמר, מר ואהלות קציעות כל בגדותיך מן היכלי שן כו'. ירצה הנה הגיע משלמותך זה שתשכיל להמציא השמוש לך וכל אשר כגילך באלו הדברים הנחמדים למראה וטובים להשכיל ליקר עצמך מאריגת הבגדים היקרים אשר לכסף לכסף ואשר לזהב לזהב להיות לכבוד ולתפארת עם ריחניותם ובישומם במציאות הרכבות המרקחות בעלות הבשמים הרוחניים המעולים ובחרושת עץ לשבת בית בנוי לתלפיות כמנהג המלכים כי תצוה לעשות מאשר שמחוך מהם כלומר כאשר ייטב לך ואין מונע כמו שכבר הוצרכו כל המלאכות האלה למיניהם בבנין בית עולמים ובגדי כהונה ושמן המשחה וקטרת הסמים אשר בקש השם יתברך איש או אנשים כלבבו שיעשו אותם בחכמה ותבונה ובדעת כמו שנאמר ראו קרא יי' בשם בצלאל כו'. וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת כו' (שמות ל״ה:ל״א). ועל הענין השני אמר בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך כו' דמה זרוז והזמנת כחות האדם וכל כליו לעשות אלו המלאכות בדמיון הנהגת הבית המעולה אשר שמה ישבו האיש החכם המעולה והאשה המשכלת החשובה ושבע הנערות הראויות להיות לפניה לעבוד עבודתה וקרא לכחות האלו ולכליהם כלם בנות מלכים ליחס אותם אל שני חלקי השכל שזכר ראשונה ואמר שכבר היו מזומנות לבא לפניו ולבקר בהיכלו לשמור לעשות כל היוצא מפיו. ועל הכח המתעורר בכלל אשר כלן הן לו לבנות אמר נצבה שגל לימינך בכתם אופיר שהכח החמרי הזה בכלל, והוא במדרגת הנקבה בחבור הראשון והידוע ראשונה אצל הטבע, היא שגל העומדת לימינו לשרתו בכל אשר יחפוץ להוציאו אל המלאכה. ובזה נתן כתר מלכות בראשה וכמ"ש אשת חיל עטרת בעלה (משלי י״ב:ד׳). ועתה אחר שהשלים לבאר מהות זה החלק מהשכל אשר הוא בכל מה שזכר ממנו במדרגת הזכר השלם הנמצא בזווג הסב פניו כלפי השגל שזכר אשר היא עם חברת נערותיה פקודות על פקודת המלאכות כלן ועובדת עבודתן ודבר אליה דברים טובים דברי אלהים חיים מועילים הפלא ופלא בבחינת ב' מיני הזווגים ודברים קרובים ואמר שמעי בת וראי והטי אזנך כו' כוון להיות הנגלה מדבריו תוכחות מוסר אל האשה הידועה בזווג המפורסם וממנו יובן בקלות מה שצריך שיובן לשארו הקרוב אליו. והנה לפי שהאיש הזה המעולה בעל המעלה הזאת ימצאו לו ג' ראשי המעלות שזכרנו והם המעלה העיונית בהחלט והתבוניית והמלאכותיית לקח לו כנגדם במוסרה ג' לשונות אלו שמיעה ראייה נטיית אזן כי כל אחד מהם מיוחד לענינו כמו שיושכל מעצמו ואמר ושכחי עמך כו' שהמחוייב לאשה המעולה שלא יהיה בלבה דבר מכל אשר בבית אביה שתעורר בו קנאה או שנאה בבית בעלה שכבר יהיה זה סבה להפסיד אהבת חברתה ולקלקל שלום זווגם באופן שיתבטלו ממלאכתם המיוחדת לכל אחד מהם. ועקר זה הענין הוא נמצא תחלה אצל החברה הראשונ' כי מהידוע שהדברים הנפעלים ימשכו אחר ההנאה והעצב ובעבורם נשחתו או יושעו הפעולות כמבואר בפרק ג' מהמאמר הנזכר לספר המדות. והתורה פרסמה אמתתו באסור השחד ופיסול הקרוב והשונא בדין (ע' סנהדרין כ"ז:). ולזה הזהיר אותה לשכוח עמה ובית אביה כדי שלא יהא טבע משפחתה גורם ההפסד באלו הפעולות וגם שלא תפול העצלה והרישול במלאכות המוטלות עליה או למנוע אותו מהעיון שכל זה הוא בא מפאת החמר בלי ספק: ויתאו המלך יופיך כי הוא אדניך והשתחוי לו (תהלים שם). אמר כשתעמדי על הגבול הנזכר מההשמעות וההכנעה אליו יתאו מלכך זה יופיך ויקים אותך אצלו ולא ירחיקך מעליו כהרחיק שטן ויצר רע ונתן הטעם כי הוא אדניך ירצה שלא הית' תכלית חברתכם אל שתשתמש ממנו להנאתך רק שישתמש הוא ממך לשלמותו. ולזה ראוי לך לקבל אדנותו בסבר פנים יפות והשתחוי לו וכמה צודק זה המוסר המועיל בבחינת שתי נשיו. אמנם זה המוסר הוא מיוחד בבחינת ענינה בעבודת בעלה במה שיאות אליו להשלמת השכל העיוני. אמנם למה שיאות לומר אליה בבחינת מעלת התבונה אמר (תהלים מ"ה שם) ובת צור במנחה פניך יחלו וכו' כל כבודה כו'. בשר אותה כי מצד שבעלה זה הוא פלא יועץ בכל הדברים הגדולים אשר יעשו בין עם לעם ובין ממלכה לממלכה עם היותו מתבונן בתקון סדור הנמוסים והדתות למדינות רבות הקרובות והרחוקות יחוייב ששרים רבים ונכבדים הסוחרים מצור וצידון וזולתם ישכימו תמיד לפתחך ויקדימו פניך במנחות ותשורות באשר את אשתו. וזרז אותה שראוי אז לה להתנהג בהצנע לכת כמשפט הנשים הצנועות המכינות מושבן חדר בחדר וכל באי שער עירה לא יראו פניה כי אם על דרך הזרות והוא אומרו כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. והוא כנוי לכלל הצניעות בכל הדברים הראויים לה מבית ומחוץ. אמר שתנהג בזה הצניעות אע"פ שלא יחסר לה כל מהבגדים היקרים וממשבצות הזהב והתכשיטין כיד המלך וזה עצמו ענין האשה הראשונ' אצל הכח הזה התבוניי שהיא נהנת ממנו במעלת הכבוד והעושר הנמשכים: אמנם מדרכ' להיותה נסתרת ומכוסה במעשים האלו במה שהוא קנין בנפש בלתי יוצא לחוץ. אמנם על מה שיאות לה מהחלק המלאכותיי אמר לרקמות תובל למלך בתולות אחריה כו' תובלנה בשמחות כו'. יכנה החלק המלאכותיי הזה אל מעש' הרקמה כמנהג המליצים החשובים הבונים שיריהם בגבולי היופי והנעימות כי היא חשובה שבמלאכות והראוי' ליחס הכבודה בת מלך ונערותי' לעשות מעשה רוקם בזהב ובתכלת ובארגמן. וגם מפני שהיא מלאכ' שריית וראשיית על מלאכות רבות אשר תחתיה ובזכרונה יוכללו כל המלאכות כלן ואמר שאחר שעקר זווגה עמו היה בשביל זה העסק המיוחד התלוי בה שצריכה להשתדל בו על צד הזריזות המופלג. ושיעור הכתוב לרקמות תובל זאת האשה לפניך המלך כדי שתזדרז היא ראשונ' ובתולות אחריה רעותיה הנזכרים כלם מובאות לך כי כל אותן מלאכות אשר המה עושות לך הן ולהנאתך. וכמו שזרזה בזה מהעצלות הוסיף לה מוסר מצד המעל' ואמר תובלנה בשמחות וגיל כו'. זרזה שלא תרע עינה בבואנ' עמו להיכל מלך לעשות מלאכתן ע"ד שאמר אין אשה מתקנא' אלא בירך חבירתה (מגלה י"ג.) רק שתוביל אותם בשמחות וגיל עד שתבואינה בתמידות בהיכל מלך אל החצר הפנימי לשרת שם ואין מכלים. וזה עצמו ענין האשה הראשונ' כי הכח המתעורר הוא הפקיד הממונ' להוציא כל המלאכות המחושבות אל המעש' ע"י שאר הכחות ההולכים לרגלו לעשות מלאכתו כענין הנערות ההנה וכלן ראוי שתבאנה ותלוינה אלוו בשמחות וגיל כי אין שום פועל טוב יוצא לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות: